עבור אדל הורוביץ, הרשתות החברתיות מעולם לא היו יעד בפני עצמן. הן הפכו לכלי שמאפשר לה לחבר בין אנשים, להקים בתים בישראל ולהעניק תקווה לרווקים ורווקות שמחפשים את האדם שאיתו יבנו את חייהם.
בשיחה עם ד"ר חנה קטן בערוץ 7 היא מספרת כי הרגע שבו הבינה את גודל השליחות התרחש דווקא בחתונה אחת. הכלה הייתה אלמנה ואם לשני ילדים, שהמתינה שש שנים לזיווג חדש. "בחיים אני לא בוכה ליד אנשים", היא מודה, "אבל שם פשוט התפרצתי בבכי". הכלה סיפרה לה כי הכירה את בעלה באמצעות קבוצות השידוכים שאדל הקימה. "אם הצלחתי לשמח אותה אחרי כל מה שעברה, מבחינתי עשיתי את שלי".
היא עצמה מתקשה לקחת לעצמה את הקרדיט. "זו העבודה של הקדוש ברוך הוא", היא מדגישה. "אנחנו רק השליחים. אם הברכה שלו לא הייתה שם, שום דבר מזה לא היה מצליח". מבחינתה, כל סיפור הצלחה הוא תזכורת לכך שהעשייה האנושית וההשגחה האלוקית צועדות יחד.
מאחורי היוזמה עומד מערך מרשים של שמונה קבוצות וואטסאפ, שבהן חברים יותר מ־7,200 משתתפים. כל מועמד עובר סינון מוקפד לפני הצטרפותו, וכל פרופיל מפורסם רק לאחר בדיקה. "אף אחד לא יכול לשלוח הודעות בקבוצות חוץ מאיתנו", היא מסבירה. "אנחנו רוצות לשמור על איכות ועל סדר, כדי שכל מי שמצטרף ירגיש שהוא מגיע למקום רציני".
גם סיפור האהבה האישי שלה התחיל באחת מאותן קבוצות. בעלה, מפיק אירועים, ביקש להצטרף לקבוצה כדי למצוא זיווג, אך גילה שהיא מלאה. אדל הפנתה אותו לקבוצה אחרת, והשיחה הטכנית הפכה במהרה להיכרות. "הוא אמר לי: 'בואי נעשה שיתוף פעולה'. אחר כך, אחרי שבוע של שיחות, הוא הפתיע אותי במשפט: 'אולי נהיה שותפים לכל החיים'". ארבעה חודשים בלבד לאחר מכן הוא כבר כרע ברך והציע לה נישואים. "הקדוש ברוך הוא פשוט שלח אותו לקבוצה", היא מחייכת.
לאורך הראיון היא שבה ומדגישה שהבסיס לכל קשר אמיתי אינו המראה החיצוני אלא האישיות. "צריך להסתכל קודם כול על הלב", היא אומרת. "אם כל הזמן מחפשים מישהו טוב יותר, תמיד יחשבו שאולי מחכה מעבר לפינה משהו מוצלח יותר. צריך להגיע לפגישה מתוך רצון אמיתי לבדוק אם זו יכולה להיות האישה או האיש שאיתם בונים חיים".
יחד עם זאת, היא ממליצה לרווקים להשקיע גם באופן הצגת עצמם. "לפעמים תמונה אחת עושה את כל ההבדל", היא מספרת. "ראיתי אנשים שהחליפו תמונת פרופיל, ופתאום הטלפון שלהם לא הפסיק לצלצל". לדבריה, אפילו סרטון קצר או הקלטת קול יכולים לשקף טוב יותר את האישיות מאשר תמונה בודדת.
בסיום הראיון מתייחסת הורוביץ גם למה שהיא רואה מדי יום ברשתות החברתיות - גל של התחזקות רוחנית בקרב צעירים. "אני מרגישה שכולם רוצים להתקרב", היא אומרת. "בנות מקבלות על עצמן צניעות וכיסוי ראש, וכותבות לי שזה קרה בעקבות הסרטונים שאני מעלה. מבחינתי, אישה עם כיסוי ראש היא מלכה".
כשד"ר חנה קטן מסכמת את המפגש במילים "למען שמו באהבה", נדמה שזה גם המשפט שמסכם את דרכה של אדל הורוביץ: לקחת את הכוח שהעניקו לה הרשתות החברתיות ולהפוך אותו לכלי של חסד, של חיבורים ושל תקווה - בית אחד אחרי בית.
אילנית טוטיאן, אמה של אדל, מספרת בריאיון באולפן ערוץ 7 כיצד הפכה יוזמה קטנה למפעל חסד רחב היקף. "אנחנו רק שליחות של בורא עולם", היא אומרת. "הוא זה שעושה את הכול, ואנחנו רק הכלים".
טוטיאן מספר כיצד נולדו קבוצות השידוכים, שהלכו והתרחבו עד שמנו שמונה קבוצות וואטסאפ ובהן יותר מ־7,200 משתתפים.
לדבריה, כל הצעת נישואים וכל הזמנה לחתונה מרגשות אותה מחדש. "אנחנו רואות בזה נס מעל הטבע", היא אומרת. "בכל פעם מחדש אני מופתעת מחדש מההשגחה".
אבל מאחורי ההצלחות מסתתרת גם הקרבה אישית גדולה. טוטיאן מספרת שהליווי אינו מסתכם בפרסום כרטיסי היכרות. "לפעמים ב־11 בלילה מגיעות הודעות מאנשים במצוקה. אני כבר מותשת, אבל הלב לא נותן לי להתעלם". היא משוחחת, מייעצת, מרגיעה ולעיתים אף מסייעת למנוע פרידות שנראו בלתי נמנעות. "לפעמים צריך רק להוציא את האוויר מהבלון הנפוח, ואז הכול נראה אחרת".
לדבריה, המחיר העיקרי הוא הזמן שנגרע ממשפחתה. "זה דורש הרבה מסירות נפש", היא מודה. "לכן קבעתי לעצמי יום קבוע שמוקדש רק לילדים שלי. אני לא מוותרת עליהם".
מבין מאות הסיפורים שהיא נושאת איתה, יש אחד שלא תשכח. מדובר בבחור שליוותה במשך תקופה ארוכה, פרסמה שוב ושוב את כרטיסו וברכה אותו שימצא את זיווגו. לאחר שנעלם לתקופה, קיבלה הודעה מאישה שסיפרה כי בתה הכירה אותו דרך הקבוצות - לאחר שאחותה העבירה לה את הכרטיס. "ברגע שנכנסה לרכב לפגישה הראשונה היא אמרה: 'זה יהיה בעלי'". כששמעה את שמו הבינה שמדובר באותו בחור שליוותה לאורך הדרך. "שמחתי בשבילו כאילו היה הבן שלי", היא מספרת.
הקבוצות פתוחות לכל פנוי ופנויה המבקשים להקים בית בישראל, כולל אלמנים, אלמנות וגרושים, לאחר תהליך סינון ובדיקת התאמה. לצד זאת נשמרים כללי התנהגות ברורים. "מי שלא מכבד את הכללים או פועל שלא בצניעות - מוסר מיד מהמערכת", היא מדגישה.
בסיום השיחה היא חוזרת שוב אל מה שהיא מגדירה כסוד ההצלחה. "יש לי שותפה אחת - הבת שלי, ויש לי את השותף הגדול ביותר, בורא עולם. אלה שני השותפים הכי קרובים לליבי". מבחינתה, כל זוג חדש שמקים בית אינו רק הצלחה של מיזם שידוכים, אלא עוד חוליה בבניין עם ישראל - שליחות שמתחילה במסך הטלפון ומסתיימת מתחת לחופה.