האירוע האחרון בגדוד רותם בחטיבת גבעתי, שבו חיילים דתיים נמנעו מלצאת לפעילות בנמ"ר יחד עם פראמדיקית, מציף סוגיה עקרונית וחשובה הנוגעת לשירותם של חיילים שומרי מצוות בצה"ל.
חשוב להבהיר כבר בראשית הדברים: חייל מחויב לפקודות ולמשימה הצבאית. משמעת, ציות למפקדים ונכונות לבצע את המשימה הם מאבני היסוד של צה"ל, ואין להחליש עיקרון זה.
אולם החובה לכבד את פקודות הצבא חלה על שני הצדדים: כפי שהחייל מחויב לפקודות הצבא, כך גם המערכת הצבאית והמפקדים מחויבים לפקודות ולנהלים שקבע צה"ל עצמו, ובכלל זה לפקודת השירות המשותף.
פקודה חייבת להיות ברורה ומחייבת
פקודת השירות המשותף נועדה לאפשר לצה"ל לממש את משימותיו, תוך מתן מענה לחיילים המבקשים לשמור על אורח חייהם ואמונתם.
לכן, אין די בכך שהפקודה קיימת על הנייר. נדרשת הקפדה עקבית על יישומה בשטח, באופן שייצר ודאות הן עבור המפקדים והן עבור החיילים.
כאשר קיימת אי-בהירות באשר לאופן יישום הפקודה, או כאשר פרשנותה משתנה ממקום למקום וממפקד למפקד, נוצר קושי משמעותי הן עבור המפקד בשטח והן עבור החייל הדתי, שנדרש לדעת מראש מהם הכללים שעל פיהם עליו לפעול.
החריג אינו יכול להפוך לכלל
ברור כי במצבי לחימה ובאירועים מבצעיים חריגים קיימים מצבים שבהם צורכי המשימה עשויים לחייב התאמות וחריגות מהשגרה.
אך דווקא משום כך יש חשיבות להגדרה ברורה ומצמצמת של המושג "אירוע חריג".
אם כל צורך מבצעי או כל שינוי במשימה יכול להיות מוגדר כאירוע חריג, הרי שהחריג עלול להפוך למעשה לכלל, ובכך להתרוקן מתוכן ההסדר שנקבע בפקודה.
יש לצפות מצה"ל כי חריגה מההסדרים הקבועים תיעשה רק כאשר היא אכן נדרשת, בהתאם לקריטריונים ברורים ובאישור הגורמים המוסמכים.
לא להעמיד את החייל בפני דילמה שניתן למנוע מראש
חייל שומר מצוות מגיע לצה"ל מתוך רצון לשרת שירות מלא, משמעותי ותובעני ולהיות חלק בלתי נפרד מהמשימה הצבאית.
אין זה נכון שהחייל יידרש שוב ושוב לבחור בין מחויבותו למשימה לבין מחויבותו לאורח חייו הדתי, כאשר ניתן להסדיר את הדברים מראש באמצעות פקודות ברורות, תכנון נכון והיערכות פיקודית.
האחריות אינה מוטלת רק על החייל. גם המערכת צריכה ליצור את התנאים שיאפשרו לו לבצע את משימתו באופן מלא, תוך שמירה על המסגרת הדתית שהצבא עצמו התחייב לאפשר.
במקרה הנוכחי, לצד הדיון בשאלת התנהלות החיילים, ראוי לבחון גם את מידתיות התגובה שננקטה כלפיהם.
אין באמירה זו כדי לשלול את הצורך במשמעת ובאחריות. אולם כאשר מדובר בסוגיה מורכבת, הנמצאת במפגש שבין צורכי המשימה, פקודת השירות המשותף ואורח חייו של החייל הדתי, יש חשיבות לבחינת מלוא התמונה ולשמירה על מידתיות בענישה.
מוסדות החינוך הדתי מחנכים את תלמידיהם לשירות משמעותי, למחויבות עמוקה למדינת ישראל ולצה"ל, לקבלת סמכות ולנכונות לשאת במשימות ובאחריות.
דווקא מתוך מחויבות זו אנו סבורים כי יש להקפיד על עיקרון פשוט:
החייל מחויב לפקודות - והצבא מחויב לפקודותיו.
על צה"ל ליצור מסגרת שבה חייל שומר מצוות יודע מה מצופה ממנו, המפקד יודע כיצד עליו לפעול, ובמצבי קיצון קיימים מנגנונים ברורים לקבלת החלטות.
בניין הכוח והמציאות בשטח
חשוב לציין כי התרענו בעבר על כך שהרחבת שילובן של לוחמות במערך המתמרן עלולה ליצור לאורך זמן מציאות מורכבת עבור חיילים שומרי מצוות.
אין בדברים אלה כדי לגרוע כהוא זה מתרומתן וממסירותן של הלוחמות או מההערכה הרבה לשירותן. השאלה היא מערכתית ועקרונית: במציאות של לחימה ותמרון, שבה לוחמים ולוחמות נדרשים לפעול יחד באופן רציף ובתנאים מבצעיים מורכבים, קשה מאוד, ולעיתים אף בלתי אפשרי, להבטיח בפועל את ההפרדות וההסדרים הנדרשים על פי פקודת השירות המשותף.
הרחבת השירות המעורב למערכים נוספים, ובפרט למערך המתמרן, יוצרת כבר בשלב בניין הכוח מציאות שבה, בעת הפעלת הכוח בשטח, עלולים להיווצר מצבים שבהם לא ניתן לעמוד באופן מלא בדרישות הפקודה.
בכך נוצר פער מובנה בין המדיניות ובניין הכוח לבין היכולת ליישם את הפקודות בזמן אמת - פער שעלול להביא את המפקד ואת החייל הדתי למצבי הכרעה מורכבים ואף לפגוע בתפקוד ובאפקטיביות המבצעית של צה"ל.
לצד זאת, ראוי לומר ביושר כי גם פקודת השירות המשותף עצמה אינה נותנת כיום מענה מלא לכל המצבים המורכבים שנוצרו בשטח, ויש מקום לבחון אותה ולעדכנה.
גם פקודה טובה ומדויקת ככל שתהיה אינה יכולה לפתור קושי שנוצר מלכתחילה כתוצאה מבניין כוח שאינו מאפשר את יישומה. לכן הדיון חייב להתקיים לא רק בשאלת התנהגות החייל ברגע האירוע, אלא גם בשאלות של מדיניות, תכנון ובניין הכוח שקדמו לו.
המטרה אינה להחליש את המשמעת הצבאית, אלא לחזק אותה.
המטרה אינה לאפשר לחייל לבחור אילו פקודות לבצע, אלא לוודא שהפקודות ברורות, אחידות ומיושמות באופן עקבי.
המטרה היא לאפשר לצה"ל להמשיך ולשלב בהצלחה חיילים שומרי מצוות בשירות משמעותי ומלא, תוך שמירה על יכולתו המבצעית ועל עקרונותיו. החייל מחויב למשימה. המפקד מחויב למשימה. והמערכת כולה מחויבת לפקודות שהיא עצמה קבעה.