בשנים האחרונות מתרבים המקרים של פונדקאות בכלל ובקרב הציבור הדתי בפרט. אך למרות הבעיות המוסריות שיש בכך, התופעה אינה זוכה לדיון ציבורי ואפילו יש תחושה כאילו התופעה כבר בקונצנזוס -אנשים מופתעים לשמוע שיש מי שרואה בפונדקאות תופעה שלילית. ואולם בפונדקאות נוצר מצב חריג מאוד שמעלה בעיות מוסריות, ויש לדון בהן.
ברצוני לדון בבעיות אלה, אך לפני כן אגע במושג "חסד". לא מעט אנשים חושבים שפונדקאות היא חסד גדול מאוד, ואם כך איך אפשר לומר שפונדקאות היא דבר רע? הרי האדם עושה את המעשה כדי להיטיב. ובכן, לא תמיד הכוונה קובעת את טיב המעשה. ואפילו המילה "חסד" עצמה יכולה להופיע בהקשרים שליליים ביותר: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא" (ויקרא כ, יז). בעקבות זאת מסבירים את פירושה של המילה "חסד" כך:
"פירושה המדויק הוא: גלישה מעבר לגדרות, כנגד כל גבול ומחסום. זה נכון שהביטוי המצוי למידה הזו הוא אכן נתינה והענקה לזולת. אולם, זהו רק סוג אחד של ביטוי מידת החסד. למידת החסד יש גם היבטים שליליים. אחד מהם הוא כאשר אדם לא שם גבולות, או מאבד את הרגישות לגבולות הנצרכים והראויים. לדוגמא, באיסורי עריות, שאם האדם מתעלם מהגבולות שאותן הציבה התורה לבל יקרב האדם אל האסור לו, הוא עובר על האיסור, שהתורה מכנה אותו: 'חסד'" (הרב יהונתן גפן, "קדושים - מהו "חסד" שלילי?", מתוך האתר "אש").
לסיכום הנקודה - ברור שמעשה הפונדקאות מתכוון להיטיב, אך הכוונה הזאת אינה שוללת בעיות מוסריות של המעשה, ולכן גם אינה מייתרת את הדיון בנושא.
ומכאן לדיון עצמו - בפונדקאות יש בעיות מוסריות כבדות (עד כדי כך שלדעתי הדבר פסול) ומן הראוי שהציבור לפחות ייתן על כך את הדעת. הבעיות העיקריות שאני רואה הן אלו: א) אמא שמוסרת את הילד שלה; ב) ייחוס הוולד וזהותו; ג) הריון שלא מן הבעל. ואפרט:
א) בשאלת האמהות יש שתי גישות: או שהאמא היא היולדת או שהאמא היא בעלת הביצית. לפי הגישה שהאמא היא היולדת (ואני מצדדת בגישה זו), יוצא שהאמא [הפונדקאית] מביאה לעולם ילד על מנת למסור אותו! היא מלכתחילה מתכחשת לאחריותה ותפקידה כאם לאותו ילד. דרך אגב, מי שחושב שבעלת הביצית היא האמא, צריך לשים לב שלפי שיטתו אותה בעיה קיימת בתרומת ביצית: האמא [בעלת הביצית] מוותרת על הילד, כלומר תרומת ביצית אמורה להיות מעשה שלילי לשיטתו.
וכאן כדאי להרחיב ולומר שמעבר לבעיות בפונדקאות עצמה, קיימת בעיה מתודולוגית בשיח הדוגל בו-זמנית בפונדקאות וגם בתרומת ביצית - בדיון "מי האמא ההלכתית" אנשי הלכה מפרידים בין ההלכה ובין המציאות: מבחינתם גם פונדקאות וגם תרומת ביצית הן לגיטימיות למרות שחלקם חושבים שהאמא היא האם הגנטית (ואם כך, איך אפשר להתיר תרומת ביצית?) וחלקם חושבים שהאמא היא האם היולדת (ואם כך, איך אפשר להתיר פונדקאות?). כלומר, בפועל ההכרעה היא שהאמא היא זו שמגדלת את הילד. במילותיה של יועצת הלכה שהציגה את שאלת האמהות: "כמובן אני מדברת מבחינה הלכתית, סוגיה הלכתית איך נחשב הילד. ברור לכולנו שההורים המיועדים, גם אם הגנטיקה שלהם או לא שלהם, שמגדלים את הילד, הוא שלהם לכל דבר". ההפרדה הזו בין ההלכה למציאות היא כשל חמור בשיח ההלכתי בנושא זה.
ב) יוחסין זה דבר מאוד חשוב, אבל במקרה של פונדקאות ותרומת ביצית לא ברור מי האמא. בלי קשר לדעתי האישית, המחלוקת בנושא זה מעידה על כך שבפועל יש ספק מי האמא, ואם כך הרי שמדובר בשיבוש של היוחסין, שיבוש במרכיב בסיסי בזהות של הוולד. מיכאל פואה, יו"ר תנועת 'בוחרים במשפחה', קורא לזה "הזכות להורים מובחנים".
ג) אני חושבת שאישה צריכה להיות בהריון רק מבעלה (גם אם כרגע אין לה בעל), ואילו הפונדקאית היא בהריון לא מבעלה אלא ממישהו אחר. באופן כללי, ניתוק הקשר בין ההריון של האישה לבין המשפחה שלה, מעבר לכך שאינו טבעי (יוכיח זאת המימון הממשלתי לטיפול פסיכולוגי לפונדקאית וילדיה), הוא קלקול מוסרי בפני עצמו, פגיעה בערכי המשפחה בכלל ובקדושת הקשר הזוגי בפרט. וזה עוד בלי להתייחס לכך שלפחות לפי חלק מהדעות במקרה של פונדקאית נשואה יש בעיה של אשת איש וממזרות.
לסיכום, כולנו היינו רוצים לעזור לאנשים חשוכי ילדים להרות ולהוליד ילדים, אך כנראה כולנו גם מסכימים שהולדת ילד שלא במסגרת משפחה אינה דבר חיובי ויש בה פגיעה בערכי המשפחה. הוויכוח הוא בשאלה אם נשיאת עובר שמקורו בביצית (וזרע) של אדם זר נחשבת עזרה חיובית לאנשים חשוכי ילדים, או כפי שאני משוכנעת, מדובר בהבאת ילד שלא מתוך המסגרת המשפחתית, ובפגיעה בערכי המשפחה. אסיים בתפילה: "וה' פקד את שרה". מי שפקד את אמותינו הוא יפקוד את אחינו ואחיותינו שטרם נפקדו, ויהי רצון שמעשינו וכוונותינו כאחד יהיו רצויים לפני המקום.