מג"ד פנתר, סא"ל ש', משוחח עם ערוץ 7 לאחר תרגיל שהתקיים על רקע התרעות הולכות ומתגברות מפני הרמת ראש של ארגוני הטרור ביהודה ושומרון.
סא"ל ש', שמכיר מקרוב את גזרת איו"ש עוד מתפקידו כסמג"ד לפני השבעה באוקטובר, מתאר את השינוי הדרמטי שהתרחש באופי הערכות המצב השבועיות שלו. בעוד שבעבר לא היה מקובל לשתף גורמים חיצוניים בדיונים הפנימיים של הגדוד, כיום יושבים לצידו בשוטף נציגים מזרועות המשטרה השונות החופפות לגזרתו, ובהן משטרת כפר קאסם, טירה ולעיתים גם אריאל.
ההיכרות המוקדמת בין הנפשות הפועלות בשגרה נתפסת כמפתח מרכזי להצלחה בשעת חירום. המטרה היא ליצור סנכרון מלא שבו כל גוף מביא לידי ביטוי את יתרונותיו היחסיים, מתוך הבנה כי האזרח בביתו רואה בכלל הזרועות מערכת ביטחונית אחת שאחראית לביטחונו.
סא"ל ש' מעניק דגש מיוחד לבניית האמון והורדת משחקי הכבוד בין הגופים. "בסופו של דבר, ביום פקודה, אני צריך להכיר את האדם שאני עובד מולו, מה היכולות שלו ומה הגוף שהוא מייצג יכול לעשות. יש דברים שהמשטרה יודעת לבצע יותר טוב ממני - ויש מקרים הפוכים. אנחנו מתרגלים יחד כדי להגיע למיקסום היכולות. זה מייצר לנו גם פרספקטיבה רחבה יותר".
התרגיל שערך הגדוד דימה תרחיש מורכב וקשה של חדירת מחבלים משני מוקדים שונים אל תוך היישוב אורנית. הכוחות נדרשו להפגין יכולות חילוץ, פינוי נפגעים, ניהול צירים ובידוד הגזרה. המשטרה הופקדה על פתיחת צירי פינוי וויסות התנועה כדי לאפשר לכוחות מד"א לצאת במהירות ולכוחות התגבור והכבאות להיכנס לזירה. במקביל, כוחות צה"ל פעלו לניטרול המחבלים ולבידוד המרחב, תוך הפעלת מכפילי הכוח החטיבתיים בתחומי הרפואה, החילוץ והשליטה, בדומה לתזמורת המופעלת תחת מנצח אחד.
עבור סא"ל ש', הפיקוד על גדוד פנתר מהווה סגירת מעגל אישית ולאומית עמוקה. המפקדה שבה ממוקם משרדו שוכנת במרחק של "פחות מעשרה קילומטרים בקו באווירי מהמקום בו נרצחה אימי בפיגוע", הוא מספר.
הקריירה הצבאית שלו החלה מתוך אותה טרגדיה קשה שאירעה בימי האינתיפאדה השנייה. כשהיה בן 11 עברה משפחתו החרדית מרחובות להתגורר ביישוב עמנואל. שלושה ימים בלבד לאחר המעבר, בעת שאימו עשתה את דרכה בחזרה לביתה באוטובוס מבני ברק, ביצעו מחבלים פיגוע ירי ומטענים קטלני שבו נרצחה. באותו יום נורא חרט הילד בזיכרונו את ההחלטה שתעצב את עתידו, והבטיח לעצמו: "כשאני אהיה גדול אקח נשק ואגן על עם ישראל".
הדרך אל שירות משמעותי בצה"ל דרשה ממנו לחצות פערים חברתיים ותרבותיים מורכבים. במשך שנים למד בישיבה במודיעין עילית, מנותק ממה שמתרחש בחוץ, אך תמיד נשא עימו תחושת זיקה עמוקה למדינה, ללובשי המדים ולחובה הלאומית להגן על האזרחים.
בגיל 22, כשהוא כבר מאורס ועל סף חתונה, קיבל את ההחלטה להשקיע את זמנו בצבא. הוא השלים בגרויות, התגייס לסיירת צנחנים, שירת כלוחם וכמפקד צוות, והמשיך להתקדם לתפקידי פיקוד כמ"פ. בהמשך מונה לסמג"ד הראשון של גדוד פנתר עם הקמתו בחטיבת אפרים, עד אשר קיבל את הפיקוד על הגדוד.