כשבוחנים לעומק את הציפיות של אזרחי מדינת ישראל מהמדינה וממנהיגיה, מגלים שעל חלק גדול מהדרך ומהעקרונות קיימת הסכמה ציבורית רחבה: מערכת חינוך ראויה וטובה, מנהיגים נקיי כפיים וצנועים, צמצום פערים ושוויון הזדמנויות, הורדת יוקר המחיה, דיור בר השגה לדורות הבאים, צמצום האלימות והפשיעה, שמירה על ערכי הדמוקרטיה ועל צביונה של ישראל כמדינה יהודית, חירות לבחור את אורח החיים ללא כפייה, כלכלה חזקה, ביטחון ושוויון בנטל - לצד מתן עדיפות מובהקת לאלה שנושאים בו, ובראשם לוחמי צה"ל.
בסופו של דבר, העם רוצה חיים נורמליים ושקטים. הוא רוצה תקווה.
אז איך זה שאנחנו נמצאים כל הזמן במעין מלחמת אחים פוליטית וציבורית, בוטה ומפלגת, שמאיימת על עתידה של מדינת ישראל?
אנחנו עסוקים במחלוקות במקום במשותף. יתרה מכך, המנהיגים שלנו עסוקים לא פעם בהבלטת המחלוקות מסיבות פוליטיות, בקמפיינים ובהישרדות, ובהאכלת ה"מפלצת" הקואליציונית שאינה יודעת שובע וענווה. בתוך כל אלה נשכחת השליחות שלשמה שלח אותם העם: לעבוד קשה למען שמירתו וביצורו של הנכס החשוב ביותר לעם היהודי - מדינת ישראל.
הדרך ליצירת שלטון ראוי ויציב, שיוכל להעלות את המדינה מחדש על הפסים, עוברת בעיניי בהקמת ממשלה ציונית רחבה.
כולם יצטרכו לוותר על האגו. כולנו נצטרך לחרוק שיניים. יהיו נושאים שבמחלוקת שנצטרך להניח לרגע בצד. אחרת, ה"גושים" שאינם מצליחים לייצר הכרעה לא יוכלו לעולם לתת מענה לרוב מאווייו של העם.
לקראת מערכת הבחירות אנחנו צריכים לדרוש מהמועמדים להצהיר בקול ברור, באופן נוקב ובלתי מתפשר, על כמה עקרונות שאמורים להיות ברורים מאליהם. מי שלא יתחייב להם - לא יזכה בקולנו. ככה פשוט.
חובת גיוס לכולם - אין השתמטות מהחובה האזרחית. מי שמשתמט - לא מקבל. בכלל זה שירות לאומי או אזרחי למגזרים מסוימים, לצד הקצאת מכסה לעילויים שבעילויים בקרב לומדי התורה. התהליך צריך להיפרס בתוכנית חומש מחייבת, עם אבני דרך, מערך ביקורת והטמעה, שיח ראוי ככל שניתן עם המנהיגים ובעיקר - כבוד הדדי.
קציבת כהונה - ראש ממשלה יכהן לכל היותר שתי קדנציות, ובמצטבר לא יותר משמונה שנים. החוק לא יחול רטרואקטיבית.
ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה לחקירת אירועי שבעה באוקטובר - לא ייתכן שהמחדל הגדול והכואב בתולדות מדינת ישראל יישאר ללא חקירה נוקבת. על הוועדה להתחייב לפרסם את מסקנותיה בתוך שנה לכל היותר מיום מינויה, ובכלל זה מסקנות בדבר אחריות אישית וציבורית של המעורבים. הרכב הוועדה ייקבע על ידי הכנסת בהצבעה חשאית וייתן ייצוג רחב לחבריה.
ראש המפלגה הגדולה ירכיב את הממשלה - זו אולי הנקודה החשובה ביותר והדרך למנוע את הסחטנות הפוליטית מצד רסיסי מפלגות. השיטה הקיימת פוגעת ביציבות השלטונית, מייצרת עיוותים בחלוקת ההון הציבורי ומקשה על הובלת תהליכי עומק לטובת המדינה.
רק ממשלה ציונית רחבה תוכל להעביר שינוי כזה, שבעקבותיו ייווצרו בהכרח שתי מפלגות גדולות שיכילו מגוון דעות - והציבור יוכל להכריע באופן ברור.
ומה לגבי המחלוקות?
המחלוקות קיימות, ואין צורך להעמיד פנים אחרת. אבל הן אינן חייבות להגדיר אותנו או לשתק את המדינה. ההבנה שאנחנו חיים במזרח התיכון מלמדת שפתרונות אינסטינקטיביים אינם עובדים ולעיתים אף מסוכנים. צריך לבנות מנגנונים מקצועיים שיביאו פתרונות יצירתיים לשולחנם של קובעי המדיניות, ובמקרה הצורך - להכרעת העם.
דבר אחד צריך להיות מעל הכול: הבטחת ביטחונה וקיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי.
השנים האחרונות יצרו גם תמורות משמעותיות בקרב מדינות מוסלמיות רבות בעולם ובמזרח התיכון. לחלקן אינטרסים ברורים בהפשרת היחסים עם ישראל. עלינו לצאת מתפיסה של "מדינת ספרטה", שעלולה לקבע את מצבנו בזירה הבינלאומית, ולפתח קשרים ושווקים גלובליים - כלכליים ותרבותיים. אין לנו דרך אחרת.
אני מעריך שגם על הדברים שכתבתי יחלקו רבים וטובים. זה לגיטימי ואף רצוי. אבל אם חפצי חיים אנחנו, ראוי שנלמד לדרוש ממנהיגינו את מה שמגיע לנו: הנהגה ראויה, הכרעה ברורה כפי שנהוג בדמוקרטיה, וכיבוד הכרעת הבוחר תוך שמירה מלאה על זכות המחאה הלא אלימה.
ממשלה ציונית רחבה עכשיו - זו בעיניי תחילת הדרך.