תמונת המצב הביטחונית לאורך קו מוצבי המים בגבול השלום בין ישראל לירדן מקבלת תפנית חדה.
אם בעבר נתפס האזור כאחת הגזרות השקטות במדינה, כיום מבהירים הכוחות בשטח כי השקט הפסטורלי כבר אינו מתעתע, וכי ההיערכות המבצעית מותאמת כעת לכל תרחיש אפשרי - כולל תרחישי קיצון ביטחוניים.
הממצאים בשטח מציגים מציאות מורכבת ומדאיגה: מדובר בגבול שברובו פרוץ, כאשר במרחב הערבה אין גדר כלל, וגם בחלקים שבהם ישנה גדר מערכת, מתגלים בה פרצות.
הגזרה הפכה לכר פורח עבור רשתות הברחה משוכללות ומיומנות, המפעילות מנגנון משומן להברחת שוהים בלתי חוקיים ואמצעי לחימה. תהליך ההסתננות כולל תיאום בינלאומי ברשתות חברתיות, שינוע אזרחים ממגוון מדינות - בהן תאילנד, יפן, סין וטורקיה - דרך טיסות לירדן, הסעתם לגבול ואיסופם בצד הישראלי באמצעות כלי רכב ומוניות של ארגוני פשיעה.
מעבר להיבט הפלילי של הסתננות מחפשי עבודה והברחת סמים ואמל"ח בהיקפים נרחבים, המערכת הביטחונית רואה בתשתיות אלו "פצצה מתקתקת".
החשש המרכזי הוא שניצול הפרצות והנתיבים הקיימים יאפשר לגורמים עוינים ולמחבלים לחדור לשטח ישראל ולבצע פיגועים קשים, בדומה לפיגוע הדקירה שהתרחש בעוג'ה, אשר הוביל להקפצת כוחות מהירה, לסגירת המרחב וללכידת המחבל.
כחלק מלקחי אירועי ה-7 באוקטובר, חלו שינויים דרמטיים בפריסת הכוחות לאורך הגבול המזרחי. במסגרת זו הוקמה אוגדה 96, ובמקביל החל מבצע נרחב לשיקום ולאיוש מחדש של מוצבי "קו המים" - מבנים ביטחוניים שהיו נטושים עוד משנות ה-70. הלוחמים עובדים ימים ולילות כדי להחזיר את המוצבים לקדמותם, במטרה לייצר קו הגנה קדמי שיפגוש את האויב ראשון ביום פקודה.
האתגר של הכוחות הפועלים בגזרה כפול, שכן עליהם לחלק את הקשב המבצעי בין הזירה המזרחית מול ירדן לבין הזירה המערבית המשיקה ליהודה ושומרון.
לצד עבודות הנדסיות להקמת גדר מערכת חדשה והוספת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, הדרג הלוחם מדגיש כי ההסתמכות העיקרית היא על כוננות מתמדת, ערנות גבוהה וחתירה למגע.
"השקט והפסטורליות זה לא משהו שהוא מרגיע, אנחנו תמיד בכוננות ותמיד דרוכים", מסבירים בגדוד המאייש את הגזרה. "אנחנו לא חושבים שהשקט הוא משהו שבאמת מקנה לנו שקט. אנחנו מבינים שבסוף זה מה שיעזור לנו לסגור מעגלים ולפגוש את האויב בזמן. הלוחמים שלנו קמים בוקר בוקר ועובדים בצורה הקשה ביותר כדי להקנות אורח חיים תקין ולאפשר לתושבים להרגיש הגנה מלאה".