רבנים, בני משפחה ותלמידים נפרדו מהרבנית רבקה שפירא בהספדים שבהם תיארו את מפעל חייה בתחומי התורה, החינוך, החסידות וההתיישבות.
בין המספידים היו הרב יעקב אריאל, הרב ראובן טובול ראש מדרשת שובה, הרב אבי גיסר לשעבר רב היישוב עפרה, הרב דוד דודקביץ, בניה הרב יהושע שפירא ומתניה שפירא, נכדים ובני משפחה.
הרב יעקב אריאל התמקד בהשפעתה הרחבה של הרבנית שפירא על לימוד התורה בקרב נשים. "התורה לא נשארה רק אצלה, מתפשטת ומתרחבת אצל בנות ישראל. רבות בנות עשו חיל בזכותך, ואת עלית על כולנה", ספד.
הרב אריאל הוסיף, "הייתה היוזמת, המשפיעה. זכות גדולה נפלה בזכות המנוחה להגדיל תורה". הוא המשיך ותיאר את מעגלי ההשפעה שהותירה, "בנתה בתים של תורה, משפחות ופירי פירות. קשה למנות את גודל ההשפעה של תורה, החסד שמתפשט על הרבה בתים".
בדבריו התייחס הרב אריאל גם לחלוציות של הרבנית שפירא ולפעילות שקדמה להקמת עפרה. "לפני הקמת עפרה, היא ניסתה לעשות דבר כזה בנגב. נפגשנו כשהייתי הרב של כפר מימון, לא יצא לפועל בסוף וזכתה עפרה", סיפר.
את הרעיון שעמד מאחורי הפעילות תמצת הרב אריאל במילים, "הרעיון להפיץ ולהגדיל תורה בישראל". בהמשך התייחס למשפחה ולתלמידות שהמשיכו את דרכה, "אי אפשר שלא להתנחם במשפחה שלה שמרביצה תורה בכל מקום ומקום, ובנות שמרביצות תורה במקומות אחרים".
הרב דוד דודקביץ, ראש ישיבת רועה ישראל ורב היישוב יצהר, שלימד במדרשת שובה, סיפר בהספדו על סדרי העדיפויות של הרבנית שפירא. "כסף וזהב לא היו בשיקול של הרבנית רבקה", אמר, והוסיף, "עולם שלם של משפחות עוצבו על ידך".
הרב דודקביץ התייחס להשפעתה על עולם התורה ולשינויים שחלו במהלך שנות פעילותה. "כמה היה ניתן ללמוד בגידול התורה הקדושה בדורנו - תורת החסידות והנגינה והשירה - כל אלו השתנו", אמר.
בהמשך סיפר על מחלוקת שהייתה ביניהם סביב לימוד ההלכה במדרשת שובה. "ניסית לשכנע למה ללמד הלכה בשובה - אני ניסיתי להפסיק. התפשרנו ללכת לבוררות אצל אחד מגדולי האדמו"רים בדור, ולהפתעתי זכית בדין", סיפר.
לדברי הרב דודקביץ, המחלוקת המחישה את הנחישות שבה החזיקה הרבנית שפירא בתפיסתה החינוכית. הוא תיאר את "הנחישות שלך שבנות ישראל חייבות רוח ענקית וגבולות של תורת אמת".
עוד התייחס הרב דודקביץ לקצב השינוי בין הדורות. הוא הזכיר אמירה שלה שלפיה בעבר "דור התחלף ב-25 שנה", ואילו כיום "מתחלף כל חמש שנים דור", והוסיף בדברי ההספד, "זכית לדור ישרים מבורך, אהובים למעלה ונחמדים למטה".
בנה מתניה שפירא נפרד מאימו בדברים שבהם שילב את עולמה התורני, המשפחה, השמחה וההתיישבות. הוא הזכיר בתחילת דבריו את סבא משה ואברהם "שכולנו כל כך כל כך מתגעגעים אליהם", ובהמשך דיבר על מידת הבושה והצניעות של אימו. "בעולם האמת יודעים איזה צדיקות התלמידות שלי, איזה דרך הן עשו. הן נפלו וקמו ונפלו וקמו".
הוא המשיך בדברים על השאיפה המתמדת לעבודת ה' ועל הקשר לתלמידות. "כמה שמחה ושובבות הענקת לכל מי שסבב אותך. כל חייך חיית עוז והדר, עוז ללכת כל הכוח עם אבא, למהפכה הרוחנית העצומה שהבאתם ללימוד תורה לשמה לבנות".
הוא הוסיף ותיאר את תחומי העשייה, "עוד לפני כן להפצת החסידות, ללמדנות, למדנות מופלגת, לחדשנות מתמדת".
לדבריו, ההתחדשות נמשכה גם בגילה המבוגר של אימו."אולי לא יודעים, אבל כמעט 91 שנה, שאמא לא מעבירה אותו שיעור פעמיים", אמר. "כל שיעור - שיעור חדש, לימוד חדש, עיון חדש. התחדשות, אין אותו שיעור פעמיים".
לצד עולם התורה הזכיר מתניה את המחויבות להתיישבות. "אותו העוז לחלוציות, להתיישבות. הכול בכל הכוח, בכל העוז. אבל חלילה לא בכוחניות, בהדר, בבהירות ובנעימות. כל חייך לבשת עוז והדר, בשמחה, בצחוק, עד ליום האחרון. לא התלוצצת עם רופאיך, כי ברוך השם כמעט ולא פגשת רופא. אבל התלוצצת איתנו עד לפנות בוקר", אמר.
הוא סיפר על התכנסות המשפחה בשעות האחרונות ועל המפגש עם הילדים והנכדים. "ברוך השם זכינו שכולם יתאספו הלילה לפנות בוקר. ברכת את כולם ונתת כוח והדר, וכמובן הרבה צחוק, לכל הילדים והנכדים", אמר.
בהמשך חזר מתניה לעיסוקה של אימו בהתיישבות גם בתקופה האחרונה. לדבריו, "רק באחרונה זכינו להיות בזכות שמחות בכמה חוות חדשות", והוא תיאר נסיעות בין החוות ובמקומות שהולכים ונגלים.
"לפני שבועיים ביקשת ממני מפה, שיכינו לך מפה של כל היישובים והחוות החדשות בכל יהודה ושומרון. בזכות יהודה שהכין לנו את זה והמפה הזאת הייתה על השולחן שלך כל הזמן. היית מסתכלת לראות, היית שואלת אותי איפה זה, מה זה, איזה כביש זה, איזה יישוב זה", סיפר.
מתניה תיאר את שמחתה לנוכח התרחבות ההתיישבות. "כל כך שמחת לראות את כל הגודל של המפעל שאתם הייתם מהראשונים שלו", אמר.
בפנותו אל אימו דיבר על המקום שבו תיטמן ועל הקשר לאביו. "היום את הולכת להיטמן באדמה שכל כך אהבת, כאן בעפרה, עם אבא, שכל מה שחלמתם ויצרתם, עשיתם שניכם כאחד. ברוך השם זכיתם שניכם וזיכיתם אותנו".
בנה הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן, ספד אף הוא לאימו והתייחס לעולם התורה שלה וליכולת ההתחדשות שמצא בה. "ברית עולם חדש, דלית ממעמקים אוצרות שאיש לא שמע מעולם", אמר.
הרב יהושע שפירא סיפר גם על הקשר העמוק של האם לספרים וללימוד. "כל הספרים בבית מלאים בהערות שלך, מאהבה שלך", אמר.
בהמשך שיתף בזיכרון אישי הנוגע לתקופה שבה הייתה אימו בהיריון עמו. "היה לנו סוד. בעודי ביום הרת, הרופאים אמרו שלמען שלומך, אני צריך לפרוש", סיפר.
את אותו חלק בדבריו קשר הרב יהושע שפירא לעצם עמידתו בהספד. "בסייעתא דשמיא מופלאה שלך - אני עומד פה היום", אמר.