
מעשה באגריפס המלך שהיה עומד וקורא בתורה במעמד הקהל, וכשהגיע לפסוק "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", זלגו עיניו דמעות, אמרו לו העם: אל תתירא, אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה.
אגריפס המלך היה נכדו של הורדוס ומונה למלכות ע"י הרומאים. הוא לא היה ראוי למלכות לכתחילה כיוון שבא ממשפחת עבדים, שאינם מזרע ישראל, ואף הוא הכיר בכך. האמירה 'אחינו אתה אחינו אתה', במקום, למשל, שתיקה כביטוי להכרח, הייתה חוסר אמת וחנופה לאגריפס וחז"ל כתבו שהביאה לבסוף את חורבן הבית: "תנא משמיה דרבי נתן: באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה, שהחניפו לו לאגריפס". (כאשר כוונתם בלשון סגי נהור לעם ישראל)
חומרת סילוף ההלכה מתוך חנופה גרם לכך שבמרוצת הזמן נתקלקלו כל סדרי החיים הישראליים והגיע החורבן. כפי שתיאר הרב פרופ' בנימין זאב בנדיקט את התהליך: "על סילוף ההלכה מתוך חנופה לאגריפס נתחייבו... הוכתרו כדיינים אנשים אשר הבצע והחנופה היו נר לרגלם... ובמרוצת הזמן נתקלקלו המעשים עד שההסתאבות הגיעה לכל שדרות הדיינות... ואז אז נחתם גזר הדין". חוסר היכולת לעמוד על אמיתתה של תורה מביא לחורבן.
במצוות הקהל מתכנס כל העם לשמיעת הקריאה בתורה, ומקבלה מחדש כעם אחד. בראש המעמד עומד דווקא המלך המנהיג חיי המדינה, על מנת להדגיש את המחויבות של הנהגת ישראל ללכת לאורה של התורה. משמעות כינון ריבונות יהודית בארץ ישראל, היא בכך שעם ישראל כלאום והשלטון בראשו מקבלים יחדיו את מלכות ה'.
מלך ישראל אינו סתם טכנוקרט, הוא יושב "על כסא ה' למלך", ומלכותו עניינה קידוש השם - הקמת ממלכה חזקה ומשגשגת המפיצה אור וטוב בעולם ומתנהלת בצדק וביושר. המלך 'ליבו לב כל ישראל' הוא המנהיג של העם כולו הריבון בארצו. הוא לא מנהיג רק את החיים החיצוניים; את הביטחון, הכלכלה וכדו', אלא בראש ובראשונה את החיים הפנימיים, את המגמות של האמת והיושר, את המשפט ובניין הקודש באומה. לכן אמרה תורה שהמלך צריך להיות מ'מובחר שבאחיך' ו'לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא'. כפי שכתב הראי"ה קוק: "פנימיות החיים שלמה היא בישראל, באין צורך להעזר משום כח זר בעולם, וכל שלטון משרה בישראל מקרב פנימיות החיים הוא נובע, 'מקרב אחיך - ממובחר שבאחיך'".
לאחר אלפי שנות גלות, זכינו להקים ריבונות יהודית בארץ ישראל. מדינת ישראל. בזמן הקמת מדינת ישראל, הייתה הכרה פנימית חזקה בלב כל ישראל, כי מדינת ישראל שייכת לעם ישראל, דואגת לעם היהודי, וכי העם היהודי הוא הריבון עליה.
היה ברור בלבב, בנפש יהודי ההומיה, כי מדינת ישראל היא פרויקט של העם היהודי, שמעייניה נתונים להצלתו, ורווחתו של העם היהודי. היה זה פשוט כי פעולותיה הפוליטיות, הצבאיות, והתרבותיות של מדינת ישראל באות לשרת את העם היהודי. כך היה בזמן יהושע, בזמן דוד ושלמה וכך גם בימינו.
את הגדרת מציאותה של מדינת ישראל כהמשכה של מלכות ישראל, מצאו פוסקים רבים בדבריו של הרב קוק.
כשנשאל הראי"ה קוק כיצד יצאו החשמונאים למלחמות הכיבוש שלהם? מי הסמיך אותם לכך? הוא חידש את חידושו הגדול כי: "נראים הדברים שבזמן שאין מלך, כיוון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה". המלכות, הריבונות, והסמכות, הם של עם ישראל. גדולי רבותינו ראו בהגדרה זו את מקור הסמכות של ממשלות ישראל.
הגדרת העם היהודי כריבון על המדינה, והגדרת הממשל כפועל מכוחו של רוב העם היהודי הביאו את גדולי רבני הציונות הדתית בתקופתנו להגדיר, למשל, כי ממשלה שאין לה רוב יהודי אינה ממשלה והיא חסרת סמכות ותוקף. 'יש לנו מדינה ואין לנו ממשלה' - התבטא וכתב הרצי"ה קוק, בימי ממשלת המיעוט של גולדה. כפי שכתב הרב יעקב אריאל: "מכיוון שהמדינה היא בעצם מלכות ישראלית, גם במשטר דמוקרטי ישראלי הממשלה חייבת להיות ישראלית. התורה פסלה נוכרים לשלטון ולא האצילה להם סמכויות שלטוניות. ממלכתיות ישראלית בשותפות עם גוי אינה ישראלית. מכיוון שלמדינת ישראל יש מעמד של מלכות ישראל, לא יתכן שהשלטון יתבסס על נוכרים ושהם יהיו חלק מההנהגה השלטת. ואפילו אם היו ישראלים למחצה, כמו אגריפס (ראה סוטה מא ע"ב), יש בכך פגיעה במעמדה של הממלכתיות הישראלית. נוכרי גמור - גם בדיעבד אין למינויו תוקף הלכתי".
כאשר הקב"ה מבטיח לדוד המלך שיקים לו בית מלוכה על ישראל, מזכיר דוד גדולת עם ישראל כעם ה': "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ... ותכונן לך את עמך ישראל לך לעם עד עולם ואתה ה' היית להם לאלהים", ומתפלל שיזכה להיות ראוי להנהגתו. 'עמך ישראל' כשמו כן הוא, העם של הקב"ה, בני אברהם יצחק ויעקב, בני שרה רבקה רחל ולאה.
משום כך: "הצמרת המדינית המייצגת את המדינה כמדינת ישראל צריכה להיות מורכבת רק מישראלים, כגון, ראש הממשלה וממלא מקומו, נשיא המדינה, יו"ר הכנסת וכדו'. בוודאי שאין למנות שר ביטחון, רמטכ"ל, שר חוץ וכדו' שאינם ישראלים" - כפי שכתב הרב יעקב אריאל.
גם במציאות פוליטית מסובכת אין להחניף לשאינם יהודים ולקרוא להם אחים הראויים למלוכה, אף שהם אוהבי ישראל, נלחמים לצידנו, ואנו מכירים להם טובה על כך. ברית אמיתית בין עם ישראל לבין שאינם יהודים מיוסדת על ההכרה בריבונות עם ישראל והיותו עם ה' - "אשר בחר בנו מכל העמים", על ההכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית המונהגת דווקא ע"י אנשים מישראל.