ארכיון מרכז פרס חושף הבוקר (שלישי) קטעים מתוך פרוטוקול השיחות החשאיות שנערכו בארמון המלך ברבת עמון בנובמבר 1993, בין שר החוץ דאז שמעון פרס ז"ל לבין המלך חוסיין.
במפגש הסודי, שהצריך שינוי בחזותו של פרס ותחפושת, גובשה הטיוטה הראשונית שהובילה להסכם השלום בין המדינות.
חשיפת המסמכים מלמדת כי ב-26 באוקטובר 1993 הועבר מבית המלוכה הירדני מסר דרמטי, שבו הביע המלך חוסיין את רצונו להיוועד עם פרס. כעבור כרגיל כשבוע, המפגש החשאי יצא אל הפועל.
המהלך נשמר בסודיות מוחלטת. לפי הרשום בפרוטוקול, המלך הסכים לקבל את ההצעה לערוך את המפגש ברבת עמון ב-2 בנובמבר, תוך התחייבות ירדנית כי "יינקטו האמצעים הדרושים למנוע זיהוי שר החוץ". בצוהרי אותו היום, עברו פרס, ראש לשכתו והמשנה לראש המוסד את גשר אלנבי ברגל. "בצד הירדני נאספו חיש מהר לשתי מכוניות שהמתינו ממש בצמוד לגשר", מתאר המסמך, כאשר ברכב של פרס נהג "מנהל לשכתו האישית של המלך חוסיין".
לצד הדיסקרטיות, חוסיין ביקש לשמור מזכרת מהאירוע. במסמכים צוין כי העניק לפרס תמונה גדולה שלו בליווי הקדשה "המנוסחת במילים חמות", ואף הסכים להצטלם לצידו. התצלום המשותף בוצע במצלמת פולארויד על ידי מנהל לשכתו הפרטית.
במהלך הדיון שוחחו השניים על אופק היחסים ושיטות לשיתוף פעולה. פרס הציג תפיסה של תשתית אזורית אחודה הכוללת נמלים, תעופה, ים וכבישים. בהמשך העלה הצעה לגבש מסמך לא-רשמי שיקבץ את הנתונים והסיכומים, על מנת שיוכל להציגם בפני ראש הממשלה יצחק רבין. על פי הכתוב, פרס ציין כי הוא ורבין "עובדים יד ביד", רואים עין בעין, וכי שניהם חשים שזמנם קצר ומנסים "למשוך את עגלת השלום יחד".
נקודת מפנה בשיחה שתוארה בפרוטוקול התרחשה כאשר "הזדקף המלך, לראשונה מאז תחילת הפגישה", והצהיר בקול צלול: "אנו אדונים לגורלנו ואין אנו קשורים לאישור כלשהו מבחוץ. אנחנו יכולים לפעול".
גם פרס עמד על חלון ההזדמנויות שנוצר, ובדברי הסיכום אמר למלך חוסיין: "הוד מלכותך - יש כיום תמיכה אדירה בדעת הקהל בהסכם השלום. נקעה נפשם של צעירים ממלחמות, מעוני ומהעדר חופש".
לקראת סיום הלילה הוסיף פרס: "הדור שלנו חייב לקבל החלטות קשות - וכל זאת למען ילדינו. עלינו להחליט ההחלטות הקשות לפני שניעלם - ועלינו להבטיח עתיד הילדים. לכן אסור לנו לאבד מומנטום - יש ניגוד בין מיעוט הזמן העומד לרשותנו וגודל ההזדמנויות הניצבות בפנינו".
גילוי אישי בולט נרשם כשהמלך חוסיין התייחס למשפחתו ולזמן המועט שלתפיסתו נותר לו. בקול רפה, כפי שנכתב במסמך, אמר: "אני רוצה להבהיר עמדתי. ב-1951 היה אירוע טראגי - רצח סבי. אני רוצה להוריש לעתיד - לאחי חסן ולכל הממשל את הטוב ביותר האפשרי. אולי נותרו לי רק שנה-שנתיים. אשים הכול על כף המאזניים".
בהמשך הביע המלך תקווה כי צמצום הפערים יפחית את הפחד בין הצדדים: "כאשר הפערים יצטמצמו - יימוגו הפחדים - התקוות יגברו למען כל ילדי אברהם - והגיע הזמן שכך יקרה".
עם תום המפגש חתמו פרס וחוסיין בראשי תיבות על מסמך ההבנות. באוקטובר 1994, כפחות משנה לאחר מכן, נחתם באופן רשמי הסכם השלום בין ישראל לירדן בערבה.