במלאת עשור למותו של שמעון פרס, נשיאה התשיעי וראש ממשלתה השמיני של מדינת ישראל, חשף אתמול ארכיון 'מרכז פרס לשלום' קטעים מפרוטוקול הפגישה החשאית שקיים פרס עם המלך חוסיין בנובמבר 1993, כשנה לפני חתימת הסכם השלום עם ירדן. בתקשורת הישראלית התפעמו מהגילויים.
"פגישה שבמהלכה הונחה אחת התשתיות הראשונות להסכם השלום בין ישראל לירדן" כתב משה כהן ב'מעריב'. והוא מוסיף: "לפי מרכז פרס, באותו לילה נחתם מסמך ההבנות בראשי תיבות על ידי המלך חוסיין ושר החוץ פרס. פחות משנה לאחר מכן, באוקטובר 1994, נחתם בערבה הסכם השלום בין ישראל לירדן". "במהלך הפגישה גובשה הטיוטה הראשונית להסכם השלום בין המדינות" כתב איתמר אייכנר ב-YNET.
וגם הוא מציין כי "כשנה לאחר מכן, באוקטובר 1994, נחתם רשמית הסכם השלום בין ישראל לירדן". ובישראל היום ציטטו את חמי פרס, בנו של הנשיא לשעבר ויו"ר מרכז פרס לשלום ולחדשנות, שאמר עם פרסום המסמכים: "קשה שלא להתרגש כשקוראים את המסמכים מאותה פגישה היסטורית. הפגישה החשאית ביטאה את תפיסת עולמו של פרס - איש חזון שמאמין ביכולתנו לשנות מציאות".
יש רק בעיה אחת: המציאות היתה שונה מזו שהציגו 'מרכז פרס לשלום' ובנו של שמעון פרס, שהודהדה בתקשורת הישראלית.
הביקור הזה הסתיים בזעם של המלך חוסיין על פרס, אחרי שהאחרון אפוף אופוריה הכריז בטלוויזיה הישראלית למחרת היום "זכרו את השלישי בנובמבר..." ובכך חשף את דבר הפגישה שחוסיין ביכר לשמור בסוד. רבין, שלא רחש אמון בפרס והיה מודע לזעמו של המלך חוסיין, הזיז אותו מהעיסוק עם ירדן, לקח את העניינים לידיים והביא לחתימת הסכם השלום בין שתי המדינות.
העיתונאית אורלי אזולאי כץ מגלה בספרה על שמעון פרס "האיש שלא יוכל לנצח" (עמ' 214): "המלך רתח מזעם" סיפר אחד מעוזריו של פרס באותה תקופה. "קיבלנו מסרים חריפים מאין כמותם. המלך אמר, הוא לא רוצה לראות עוד את פרס לעולם. הוא אמר שתמיד אחרי פגישות עם פרס יש הדלפות, שאי אפשר לסמוך עליו".
אבי שליים, בביוגרפיה שכתב על המלך חוסיין, מחזק את הדברים: "חוסיין התלונן באזני רבין על התנהגותו של עמיתו והזהירו שלא יהיו עוד פגישות חשאיות, אם חשאיותן לא תובטח. רבין לא נזקק לשכנוע רב מדי כדי להזיז את שר החוץ שלו לשוליים, ולקחת לידיו את ניהול כל הקשרים עם הארמון..." (עמ' 454).
ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, מביא תיאור מפורט יותר בספרו 'אדם בצל' מנקודת מבטו האישית, כמי שהיה מעורב בכל השיחות עם המלך חוסיין (עמ' 77): "ראש הממשלה היה מודע היטב לשיטת העבודה של עמיתו, ומסיבה זו הוא הורה לי להימנע מלדווח לפרס בלי לקבל תדריך מפורט על מה שיש לומר לו. ראש הממשלה ידע היטב על היחס שפיתח המלך חוסיין כלפי פרס מאז ניסיון הנפל שעשה פרס ב-1987 לפתוח ביוזמת שלום, במפגש חשאי שקיים בלונדון עם המלך חוסיין. כל אחד משני בני השיח נתן תיאור שונה לגמרי של השיחות שנערכו ביניהם. התופעה הזאת חזרה על עצמה בנובמבר 1993, כאשר פרס ערך ביקור חשאי ברבת עמון ולמחרת חשף את דבר ביקורו בריאיון טלוויזיה בארץ. המלך הבהיר היטב את דעתו על פרס כאשר אותת לרבין פעם אחר פעם שאם פרס יובא בסוד השיחות האינטימיות שלהם, יועמד כל העניין בסכנה.
"מנקודת הראות של המלך חוסיין, כל אירוע שהיה כרוך בהשתתפותו של פרס היה תרגיל ביחסי ציבור, חסר כל תוכן מהותי. היה ערך לאירועים כאלה; הם שימשו להכשרת דעת הקהל בירדן לאפשרות של התקרבות לישראל, והם יכלו לעבור בלי ההשתתפות או המעורבות האישית של המלך או של משפחת המלוכה".
כדאי ש'מרכז פרס לשלום' יזכור שלא רק השלום חשוב, אלא גם האמת, והאמת והשלום אהבו.