עשרות שנים היה הרב אהרון טרופ מזוהה עם ישיבת בני צבי. מאות תלמידים עברו תחת ידיו, והוא נחשב לאחת הדמויות החינוכיות הבולטות בציונות הדתית.
אלא שלפני מספר שנים בחר לעזוב את הכיסא המוכר ולעבור לחיפה, שם הקים את מיזם "עולמות" - בית מדרש הפונה דווקא ליהודים שאינם שומרי תורה ומצוות.
בריאיון לפודקאסט של ערוץ 7 הוא מספר כי מדובר בחלום שליווה אותו מאז צעירותו. "היו לי שני חלומות", הוא משחזר. "האחד - להקים ישיבה תורנית ברמה גבוהה לבני הציבור הדתי-לאומי. השני - לקרב את עם ישראל ליהדות. במשך שנים הקדשתי את עצמי לחלום הראשון, אבל הרגשתי שהגיע הזמן לעבור לחלום השני, שלדעתי הוא המשימה הגדולה של הדור".
לדבריו, תחילת הדרך בחיפה הייתה רחוקה מלהיות פשוטה. הוא חילק פליירים בעצמו, אסף תרומות, ולעיתים נסע במיוחד לעיר כדי למסור שיעור שאליו הגיע אדם אחד בלבד - ולעיתים אף איש לא הגיע. "כל ההתחלות הן כאלה", הוא אומר בחיוך. כיום פוקדים את בית המדרש עשרות משתתפים, ובמקביל הוא מנהל גם את המדרשה ליהדות של אתנחתא וגרעין הדר הפועלת ליד אוניברסיטת חיפה. "בכל שבוע אני פוגש יותר ממאה אנשים שמבקשים להכיר את היהדות".
המפגש עם הציבור החילוני, הוא מספר, שינה גם אותו. "בבני צבי היו הרבה דברים מובנים מאליהם. כאן שום דבר אינו מובן מאליו. אנשים אינטליגנטים שואלים שאלות יסוד, והמפגש הזה הכריח גם אותי ללמוד אחרת. אפילו לימוד הגמרא שלי השתנה, כי אני נדרש לחשוב מחדש על כל הנחה".
לצד השליחות החדשה, הרב טרופ מביט לאחור בסיפוק על שנותיו בראשות ישיבת בני צבי. הוא מתאר מוסד ששאף להציב רף לימודי גבוה במיוחד, המשלב לימוד תורה מעמיק לצד לימודי בגרות. "רצינו לגדל תלמידי חכמים - לאו דווקא רבנים. גם רופא, מהנדס או קצין יכולים וצריכים להיות תלמידי חכמים", הוא מדגיש.
ארץ ישראל, לדבריו, הייתה תמיד חלק בלתי נפרד מהחינוך בישיבה. משום כך הוביל את תלמידיו גם למאבקים הציבוריים סביב גוש קטיף ועמונה. הוא מספר כיצד שאל את הרב אברהם שפירא זצ"ל על סוגיית סירוב הפקודה לקראת תוכנית ההתנתקות, וטוען כי הרב לא רק השיב בחיוב אלא אף ביקש ממנו לפרסם את עמדתו. "ההלכה קודמת לכל פקודה", הוא אומר, ורואה בכך מסר חינוכי רחב הרבה מעבר לאירועי אותה תקופה.
הרב טרופ מתאר גם את מעורבותה של ישיבת בני צבי במאבקים על גוש קטיף ועמונה, ומספר כי הישיבה כולה ירדה לגוש קטיף במשך כחמישה שבועות. "זו הייתה תקופה מורכבת מאוד, גם מבחינה חינוכית וגם מול הרשויות, אבל חשבנו שלא ניתן לעמוד מנגד".
על הפוליטיקה של הציונות הדתית הוא מדבר בהתלהבות בלתי מוסתרת. לדבריו, חברי הכנסת ושרי מפלגת הציונות הדתית הם מהמסורים ביותר שפעלו אי פעם במערכת הציבורית. "לא הייתה בכנסת מפלגה עם אנשים כמו בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק, שמחה רוטמן ומיכל וולדיגר. אנשים שמוסרים את נפשם לשליחות הציבורית, בלי אינטריגות ובלי אינטרסים אישיים. אני באמת לא מבין איך מפלגה כזאת לא זוכה ל־20 מנדטים".
לקראת סיום משתף הרב טרופ באחד הסיפורים שריגשו אותו יותר מכל: צעיר ישראלי שעזב את הארץ, חי שנים בגרמניה, התנדב לצבא הגרמני ובנה לעצמו חיים חדשים הרחק מישראל. מתקפת 7 באוקטובר טלטלה אותו עד היסוד. "פתאום כל הגרמניות התנדפה ממני", סיפר לו אותו צעיר. הוא שב לישראל, התנדב לסייע לתושבי העוטף, ובהמשך הגיע לבית המדרש בחיפה. כשנשאל מדוע הגיע, השיב במשפט שהותיר את הרב טרופ ללא מילים: "אני רוצה להיות יהודי, אבל אני לא יודע מה זה להיות יהודי. בשביל זה באתי אליכם".
עבור הרב טרופ, זהו אולי הסיפור שמסכם את שליחותו החדשה: לא רק ללמד תורה, אלא לפתוח מחדש את שערי הזהות היהודית בפני ישראלים שמבקשים למצוא את דרכם אליה.