מנהיג מפלגת הימין הקיצוני בגרמניה אולריך זיגמונד
מנהיג מפלגת הימין הקיצוני בגרמניה אולריך זיגמונדReuters/Peter Gercke/dpa

מערכת הבחירות האחרונה בגרמניה שלחה גלי הדף פוליטיים ומדיניים הרבה מעבר לגבולות המדינה, והציבה תמרור אזהרה בוהק בפני הממסד האירופי כולו.

התחזקותה הדרמטית של מפלגת הימין הקיצוני, אלטרנטיבה לגרמניה (AfD), אינה רק אירוע נקודתי במחוז כזה או אחר, אלא עדות לתזוזה טקטונית עמוקה בדעת הקהל.

בראיון לערוץ 7 מנסה אולגה דויטש, סגנית נשיא NGO Monitor ומומחית ליחסי ישראל-גרמניה ממכון משגב לביטחון לאומי, להסביר את הגורמים שהובילו לניצחון, ומתארת את ההשפעות הישירות על עתיד הקהילה היהודית ועל מערכת היחסים המורכבת עם מדינת ישראל.

עבור דויטש, התמונה הגדולה מתחלקת לשני מעגלי השפעה ברורים - המקומי והיבשתי. ברמה האזורית, המציאות הפוליטית בגרמניה נמצאת בטלטלה שטרם נראתה כמותה בעשורים האחרונים. לדבריה "התוצאה משקפת תסכול עמוק של אזרחים אשר חשים כי ההנהגה המסורתית כשלה במתן מענה למשברים הכלכליים והביטחוניים".

המעגל השני נוגע למגמה הכלל-אירופית. ההצלחה בקלפי בגרמניה אינה בודדת - אלא מהדהדת תהליכים דומים המתרחשים בצרפת, בהולנד, בשוודיה ובאיטליה. הממסד הפוליטי הישן מאותגר מכל עבר, והבוחרים מוכיחים פעם אחר פעם כי הם מוכנים לשבור את הכלים.

"המגמה באירופה כולה היא שהימין הקיצוני, מאתגר את הממסד, כפי שאנחנו מכירים אותו, והתוצאות הללו בגרמניה, שולחות מסר מאוד ברור לשאר אירופה", מדגישה דויטש.

עם זאת, הנוף הפוליטי בגרמניה נושא עמו משקל היסטורי כבד שהופך את עליית הימין הקיצוני לאירוע חריג ורגיש במיוחד. מפלגת ה-AfD נתפסת כגורם קיצוני אף יותר ממקבילותיה ביבשת. היא מציגה קו פרו-רוסי מובהק, מתנגדת בחריפות להגירה, ומשלבת בתוכה גורמים המואשמים בפשיזם. התגובה הממסדית בגרמניה הייתה הטלת חרם מוחלט על המפלגה, מתוך שאיפה לבודד אותה. החרם הזה הוביל למבוי סתום פוליטי שבו אף מפלגה מסורתית אינה מוכנה להקים קואליציה עם ה-AfD, והגורם היחיד שנותר פתוח לשיח עמם הוא השמאל הקיצוני.

סוגיית הקהילה היהודית ויחסה של גרמניה לישראל עומדת בלב הסערה. "ישראל והקהילה היהודית בגרמניה מחרימות את מפלגת הימין הקיצוני ורואות בה מפלגה פשיסטית, אנטי-יהודית, אנטישמית, ואנטי-ישראלית".

הסכנה, לדבריה, אינה נעצרת רק באיום הישיר על מוסדות הקהילה היהודית, אלא טמונה בלגיטימציה ההולכת וגוברת לשיח קיצוני במרחב הציבורי. "אני חושבת שהסכנה היא מעבר לקהילה היהודית. זו סכנה שלוקחת את השיח בגרמניה לקצוות הקיצוניים ביותר 0 שמאפשרים לכל השאר השחקנים הפוליטיים לצאת ולומר דברים הזויים".

לדעתה, הלבנת השיח הזה מטשטשת את הגבולות ומערערת את הקונצנזוס ההיסטורי של גרמניה בנוגע לאחריותה המוסרית כלפי העם היהודי וכלפי מדינת ישראל, קונצנזוס שאף עוגן בהסכמים קואליציוניים בעבר.

המצב החדש דוחק את מדינת ישראל לפינה מדינית ומוסרית סבוכה במיוחד. משרד החוץ בירושלים נדרש לנווט בין המחויבות הבלתי מתפשרת למלחמה באנטישמיות ובכוחות המאיימים על הזיכרון ההיסטורי, לבין הצורך הפרגמטי לנהל מדיניות חוץ בעולם שבו אירופה משנה את פניה.

דויטש מסכמת את הדילמה המורכבת הזו שמונחת כעת לפתחה של מדינת ישראל. "מצד אחד אנחנו לא מתערבים בתוך מדינות אירופה ואלה תוצאות הבחירות - ומצד שני אי אפשר להתנער מהמציאות המדאיגה כשהימין הקיצוני מתחזק. בעוד בגרמניה הימין הקיצוני עדיין מוחרם, במדינות אחרות הוא כבר התקבל וירושלים תידרש בקרוב לקבל החלטות הרות גורל באשר לזהות השותפים הלגיטימיים שלה בזירה הבינלאומית".