יוסף חדאד הצליח לעורר דיון תורני בגלל דמותו החיובית. נכרי ששירת בצבא ישראל ואף נפצע, תורם כל כך הרבה למדינת ישראל בהסברה עולמית ונלחם על היכולת שלה להכות באויבה.
הכרת הטוב הבסיסית מחייבת אם כן יחס חיובי ואוהד אליו. ממילא גדל הצורך להטעים את האיסור שנאמר בתורה "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" ואת דרשת חז"ל שרק יהודי מיוחס יכול לשאת במשרה שיש בה שררה על ישראל.
נציג את הטעמים הגלויים לנו כדי לטעום קצת מעומק ההבנה של התורה את המציאות.
בעבר משטרת הר הבית חיפשה שוטרים ערבים למשימת השיטור בהר הבית כיוון שהעבודה כללה בעיקר חיכוך עם האוכלוסיה הערבית. כיום משטרת הר הבית יצאה בקמפיין גיוס שוטרים דתיים להר הבית כיוון שנתח מרכזי מעבודתה הוא בליווי הקבוצות הדתיות. יש כאן היגיון בריא של המשטרה שכדאי שהשוטרים יהיו מקרב המגזר איתו הם באים במגע.
גם בתחום המשפט אמרו חכמינו "מצוה על השבט לדון את שבטו". ההיכרות של השופט או השוטר עם הניואנסים התרבותיים של האוכלוסיה שתחתיו והעובדה שהוא 'אחד מהם' גורמת לכך שיחסו אליהם יהיה ברגישות המתאימה והנכונה ומתוך הבנה של הצרכים והקשיים שלהם. גם בקרב אומות העולם, שר אנגלי ייטיב להנהיג את האנגלים יותר מאשר שר מצרי לדוגמה, גם אם הוא דובר אנגלית ולמד את התרבות האנגלית.
טעם עמוק יותר, קשור לתכונות שירשנו מאבותינו הקדושים. הגבעונים היו בני ברית עם ישראל במשך מאות רבות של שנים, אך לאחר שהתעקשו להשיב לבני שאול על הרעה שעשה איתם ולהרוג חמישה מבניו גזר עליהם דוד שלא יתחתנו איתם כיון שאין בהם את המידות של זרע אברהם יצחק ויעקב - ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. אחת התכונות הכי חשובות למנהיג היא הרחמנות.
הנביא יחזקאל התרעם על הרועים שאינם מרחמים על הצאן וישעיה התנבא "כי מרחמם ינהגם" וכדברי רבי נחמן מברסלב "מי שהוא רחמן הוא יכול להיות מנהיג". בהיבט הזה הטעם של 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי'' כי אין בו את הרחמנות אותה ירשנו מהאבות הקדושים, וממילא, עם ישראל, שבאופיו העדין זקוק לרחמנות של מנהיגיו, יסבול תחתיו.
נעמיק יותר אל ההבנה של משמעות השררה בישראל. תפילות הימים הנוראים מלאות בציפייה למלכות ה', כאשר יאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. מלכות ה' מתגלה דרך עמו ישראל - כאשר אנו מנצחים את איראן בצורה מופלאה אומרות האומות ה' אלהי ישראל מלך. כל תפקיד שררה בישראל בפנימיותו נובע ממלכות ה' - הממליך מלכים ולו המלוכה. שמואל חשש למנות מלך על ישראל כיון שראה בכך מאיסה במלכות ה', והתיקון לכך הוא ההבנה שהמלך יושב על כסא ה', כמו שנאמר על שלמה, ורק משקף את מלכות ה'. איש נכרי שאינו חלק מכנסת ישראל דרכה משתקפת מלכות ה' אינו רשאי לקבל שררה על ישראל שכן אינו משקף את מלכות ה'.
כאן אנו מגיעים אל אחת הסוגיות הבוערות בדורנו, היחס בין ישראל ואומות העולם. רבים מרגישים כי על עם ישראל להיות 'אור לגוים', ומתרגמים זאת להתנהגות הנראית בעיני העמים יפה. אך המשמעות האמיתית לתפקידם של ישראל כתוב במפורש בנבואה המפורסמת של ישעיה בה כל העמים יבואו להר הבית כדי ללמוד מאורחות ה' ומדרכיו ועם ישראל ילמד אותם. זו התגשמות החזון "ממלכת כהנים וגוי קדוש" כדברי הספורנו: "ובזה תהיו סגולה מכלם, כי תהיו ממלכת כהנים, להבין ולהורות לכל המין האנושי, לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבא, כאמרו ואתם כהני ה' תקראו, וכאמרו כי מציון תצא תורה".
נמצא שאין אנו צריכים להתנהג בדרך שנראית יפה בעיני הגויים אלא אדרבה ללמד אותם מהי הדרך הטובה והנכונה. כדי שהגויים יקבלו ממנו את דבר ה' הם צריכים להרגיש את מעלתנו, ולפיכך ישנה חשיבות לכך שתתקיים בנו הברכה "ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה", וכן "ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו". כאשר איש נכרי ואפילו גר מקבל שררה על ישראל יש בכך היפוך היוצרות והתקיימות הקללה "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה", שכן לולא ההבנה שעם ישראל נבחר ללמד את העולם את דרך ה' לא יבוא העולם לתיקונו. כאשר הגויים מרגישים שהם מעלינו הם לא ילמדו ממנו ולא יתקנו את מעשיהם, ויותר חשוב מכך, כאשר אנו מרגישים שהגויים מעלינו אנו מנסים ללמוד מהם במקום ללמד אותם.
בדור קום המדינה התמודדו הרבנים עם מציאות קשה בה לא ניתן היה להקים מדינה בלי להכניס לכנסת גויים ועל כן חיפשו היתרים לשעת הדחק, כדברי הרב הרצוג "שמכיון שזהו תנאי בהקמת המדינה והכרתה על ידי הנכריים הרינו מוכרחים, וגם מוכרחים מפני הסכנה של איבה".
אך אין להפוך היתרים לשעת הדחק למציאות לכתחלאית. מצוות ה' מלאות בחכמה מופלאה של הכרת המציאות על ידי בוראה ויוצרה ואם נלך בדרך זו רק נתברך ויתקיים בנו הפסוק "ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".