ראש השנה הוא חג מיוחד. במשך השנה כולה אנחנו עסוקים לא מעט בעצמנו. אנחנו חושבים על הדברים שחסרים לנו, על הקשיים שלנו, על המטרות שאנחנו רוצים להגשים ועל החלומות שאנחנו מקווים שיתממשו.
אבל כשמגיע ראש השנה, קורה דבר מעניין. למרות שזהו יום הדין, אנחנו כמעט לא עוסקים בו בבקשות פרטיות. התפילה חוזרת שוב ושוב לאותו רעיון מרכזי:
"מלוך על כל העולם כולו בכבודך".
לכאורה זה מפתיע. אם זה היום שבו נכתבים החיים שלנו לשנה הבאה, אז למה אנחנו לא מרבים לבקש על עצמנו? אני חושבת שראש השנה בעצם מבקש להזכיר לנו קודם כל מי עומד במרכז. לא האדם עצמו ורצונותיו, אלא מלך העולם ותפקידנו בעולמו.
ראש השנה מזמין אותנו להזיז לרגע את המבט מעצמנו אל משהו גדול יותר. במקום לשאול רק "מה אני צריכה?", אנחנו מוזמנות לשאול שאלה נוספת: "לשם מה אני צריכה את זה?"
ואז התפילה מקבלת עומק אחר. אני לא מבקשת בריאות רק כדי להרגיש טוב, אלא כדי שיהיו לי את הכוחות לעשות את מה שנועדתי לעשות. אני לא מבקשת שפע רק כדי שיהיה לי יותר, אלא כדי שאוכל לתת יותר.
אני לא מבקשת הצלחה רק כדי להגשים את עצמי, אלא כדי להשתמש בכוחות שקיבלתי לטובת המשפחה, הקהילה והעולם.
במובן הזה, תפילה ושליחות קשורות זו בזו. התפילה היא לא רק רשימה של משאלות, אלא בירור פנימי, לאילו כלים אני זקוקה כדי למלא את התפקיד שהקב"ה ייעד לי.
בעולם ה-NLP מדברים על החשיבות של חיבור בין מטרה לבין המשמעות שעומדת מאחוריה. כשאנחנו מבינות למה משהו חשוב לנו באמת, הוא מקבל עומק, עוצמה וכיוון.
אולי זו אחת המתנות הגדולות של ראש השנה. לקראת השנה החדשה אפשר לקחת דף ועט ולכתוב את הדברים שאנחנו מבקשים לעצמנו. ואז, ליד כל אחד מהם, להוסיף כמה מילים:
לשם מה אני רוצה את זה? מה זה יאפשר לי לעשות? איך ארגיש כשזה יהיה חלק מהחיים שלי? לפעמים דווקא השאלות האלה חושפות את הרצון העמוק שמסתתר מתחת לבקשה ומעניקות רובד עמוק יותר לתפילה שלנו.
אני מאחלת לכולנו שנזכה לא רק לדעת מה אנחנו מבקשות, אלא גם לזכור לשם מה. לחיות בעומק של הדברים, מתוך חיבור למה שבאמת חשוב. שנזכה לראות בכל הברכות שנקבל השנה כלים לעבודת ה' ולשליחות שלנו בעולם. שנה טובה ומתוקה.
הכותבת היא מאמנת NLP, מורה לאנגלית באולפנת הללי