יש סיפור נפלא שמספר הרב יונתן זקס זצ"ל, שכמדומני שהמסר שלו הוא חובה בשביל כל אחד ואחד מאיתנו, בייחוד בתחילתה של שנה חדשה:
"סמוך לאחר מתקפת 11 בספטמבר 2001 קיבלתי מכתב מאישה לונדונית שאת שמה לא זיהיתי תחילה. היא כתבה לי שבבוקר המתקפה על מרכז הסחר העולמי הרציתי על דרכים להעלאת קרנו של מקצוע ההוראה, והיא קראה על כך בעיתון. הדבר גרם לה לכתוב אליי ולהזכיר לי פגישה שהייתה לנו שמונה שנים קודם לכן.
"אז, ב-1993, היא הייתה מנהלת של בית ספר מקרטע. היא שמעה כמה מתוכניות הרדיו שלי, חשה קרבה לדברים שאמרתי, וחשבה שאולי תהיה לי תשובה לַבעיה שהטרידה אותה. הזמנתי אותה לבוא עם שניים מסגניה לביתנו. היא סיפרה לי שהמורל בבית הספר, בקרב המורים, התלמידים וההורים כאחד, ירוד מאי פעם. הורים העבירו ממנו את ילדיהם. מספר התלמידים הנרשמים ירד מ-1,000 ל-500. תוצאות הבחינות היו גרועות: רק 8 אחוזים מהתלמידים השיגו ציונים גבוהים.
ברור היה שאם לא ייעשה שינוי דרמטי, יהיה צורך לסגור את בית הספר. דיברנו כשעה על נושאים כלליים - בית הספר כקהילה, הדרך ליצור אתוס וכן הלאה - עד שהבנתי לפתע ששיחתנו דומה לרכבת שעלתה על הפסים הלא נכונים. המנהלת מתמודדת עם בעיה מעשית, לא עם בעיה פילוסופית. אמרתי: "אני רוצה שתחיי מילה אחת: לחגוג". היא השיבה לי באנחה. "אתה לא מבין - אין לנו שום דבר לחגוג. הכול אצלנו מתפורר". "אם כך", עניתי, "תמצאו משהו לחגוג. אם תלמיד אחד הצליח השבוע יותר מבשבוע שעבר, תחגגו. אם למישהו יש יום הולדת, תחגגו. אם הגיע יום שלישי, תחגגו". היא נראתה בלתי משוכנעת, אך הבטיחה לנסות את הרעיון.
"עכשיו, לאחר שמונה שנים, היא כתבה כדי לספר לי מה אירע מאז. שיעור מקבלי הציונים הגבוהים נסק מ-8 אחוזים ל-65. מספר התלמידים הנרשמים שב ועלה מ-500 ל-1,000. את החדשות המרעישות היא שמרה לסוף: זה עתה עוטרה בתואר דֵיים של מסדר האימפריה הבריטית, אחד מתוארי הכבוד הגבוהים ביותר שהמלכה יכולה להעניק. התואר ניתן לה לרגל תרומתה לחינוך. "רק רציתי שתדע", סיימה את מכתבה, "כיצד שינתה מילה אחת את בית הספר ואת חיי".
הרמב"ם בהלכות תשובה, כשמדבר על ההתעוררות לתשובה בעקבות תקיעת השופר, אומר: "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה..."
בכל רגע ורגע, אומר הרמב"ם, אדם צריך להבין איזו משמעות מכרעת יש לכל פעולה שלו, גם כזו שנראית "קטנה" ביותר. וממילא, היחס שלנו לפעולה זו צריך להיות בהתאם...
מקובל "לחגוג" בחיים בעיקר דברים גדולים ומשמעותיים. אך, דווקא עכשיו, בתחילתה של שנה, ראוי שנאמץ את דרכו החינוכית של הרב זקס להמשך השנה, ו"נחגוג" כל דבר! כל התקדמות שהיא, ברוחניות, בגשמיות, בחינוך הילדים ובכל התחומים בחיינו. כך, נוכל בע"ה להמשיך את תחושת ההתחדשות שבימים אלו - והמוטיבציה הבאה עימה - לכל השנה כולה!
(דבר זה נוגע כמובן גם באשר לשנה החולפת, שפעמים רבות כשעומדים בר"ה מצוי שאפשר להיכנס לחלישות הדעת כשמתבוננים על מגוון תחומים בהם "נשארנו במקום" בשנה האחרונה... אך, חלישות זו נובעת לרוב מכך שאנו מחפשים לראות שינוי "מפוצץ" ודרמטי. ואם רק נשנה את המבט, ונחשיב גם התקדמויות קטנות, נוכל לראות כיצד אנו לא באמת דורכים במקום אלא זזנו בשלל היבטים בשנה החולפת...)
מאחל לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנה של שמחות - קטנות כגדולות בע"ה
הכותב הוא מפקח ארצי על רבני בתי הספר בחמ''ד