שלום וסרטייל
שלום וסרטיילצילום: חיים טויטו

נמצאים אנו בערב ראש השנה תשפ"ז, בחודש אלול - ימים של התבוננות. אך נמצאים אנו גם 'ערב בחירות', שבהן משתתפות מפלגות, שכשמן כן הן - מפלגות.

פילוג שעלול חלילה להביא עלינו מלחמה, כפי שאירע ערב מלחמת יום הכיפורים וערב המלחמה האחרונה שטרם הסתיימה. פלגנות זו מורידה מסווה על עינינו והופכת אותנו לקצרי רואי.

"ובחרת בחיים"

לכן אבקש שנתרומם מעט מעל המפלגות ומעל הפלגנות, ונחדד את הראייה. בעניין הבחירות - הואיל ובראש השנה אנו ממליכים את ה', "אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים", נקיים גם אנו את רצונו: "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים".

"התבוננו חסדי ה'" - ספר הנבואה

אומר דוד המלך: "וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'" (כפי שמפרש האבן עזרא: חסד ההתבוננות). לשם כך, ככלי עזר, יקבל הפעם כל אחד ואחת מכם את 'ספר הנבואה'. זהו ספר המשווה את מציאות חיינו בישראל אל מול דברי הנביאים; ספר המראה את הפלא הגדול שנקרא עם ישראל, שאין שני לו; ספר המראה את התגשמות הנבואות מלפני 2,500 שנה לנגד עינינו - מילים מפורשות הכתובות בספרי נביאי ישראל.

מבט מקרו על המאה האחרונה

נתבונן במבט מקרו ולא במיקרו. נתבונן בשינוי שעבר עם ישראל ב-100 השנים האחרונות - מה שלא קרה 1,900 שנים קודם לכן. תמורות במהירות ובעוצמה: יהודים התקבצו מבלמעלה מ-102 מדינות שונות, והחלו לבנות ערים, לסלול כבישים ולהפריח את השממה. בכך נוצרה עוצמה כלכלית, צבאית וטכנולוגית גבוהה.

"על המדינות בו ייאמר" והרוקח

בתפילת מוסף אנו אומרים: "וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר: אֵיזוֹ לַחֶרֶב וְאֵיזוֹ לַשָּׁלוֹם". כותב על כך רבי אלעזר, בעל 'הרוקח', בפירושו על הסידור (סימן קלג).

רבי אלעזר מגרמייזא היא העיר וורמס; , שחי לפני כ-850 שנה, היה מקובל ופוסק, מגדולי רבניהם של חסידי אשכנז ותלמידו של רבי יהודה החסיד. (ב-14 בנובמבר 1196, כ"ב בכסלו, פרצו שני רוצחים לביתו, פצעו אותו ואת בנו פצעים קשים ורצחו את אשתו דולצא, את בתו הגדולה בלט בת ה-13 ואת בתו הקטנה חנה בת השש. רק להזכיר לנו שאין חדש תחת השמש).

על תפילה זו הוא כותב: שבראש השנה על כל מדינה ומדינה יֵאָמֵר וייגזר - איזו לחרב (שייהרגו בה), איזו לשלום (שלא תבוא עליה חרב), איזו לרעב (שתמות ברעב), ואיזו לשובע (שיהיה בה שובע); על עיר אחת ימטיר מטר ועל עיר אחת לא ימטיר...

ההשגחה והיציבות העולמית בימינו

כיום רואים בבירור, בעיני בשר ודם, מה שבימים כתיקונם אמורים לראות רק במשקפי שב"כ ו-8200 (וכפי שנוכחנו, לעיתים אף הם, עם כל הכלים המשוכללים, אינם רואים...). במילים אחרות: דברים שבעבר נראו רק לאחר השתדלות מרובה - אנו רואים כיום בעיני בשר ודם. רואים ש"לֵב מְלָכִים וְשָׂרִים בְּיַד ה'".

רואים כי היציבות והביטחון בעולם כולו ניצבים על כרעי תרנגולת. מלכויות מתגרות זו בזו, כמו רוסיה ואוקראינה (וכפועל יוצא, רוסיה לא התערבה באופן פעיל בלחימה מול איראן). חבורות של ליסטים, כמו בסוריה, מפילות ממלכות ומשנות סדרי עולם.

פלא קיומו של עם ישראל

כך שפלא הקיום של עם ישראל כ"כבשה בין שבעים זאבים" בולט יותר ויותר בפרט על רקע אירועי שלוש השנים האחרונות, מאז שמחת תורה תשפ"ג. העולם כולו משנה את פניו מול עינינו "בשידור חי" - ואין ספק שהכול לטובה ולברכה בעזרת ה'.

סדר האומות לפי המדרש

בפרשת 'האזינו' נקרא: "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם, יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". אומר על כך המדרש (המובא בילקוט שמעוני, האזינו, רמז תתקמב): כשהנחיל הקב"ה את העולם לאומות העולם, פירש תחומן לכל אומה ואומה כדי שלא יהיו מעורבבים וכדי שלא ייכנסו לארץ ישראל, שנאמר "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים".

קריאת האומות לסדר

וכאשר כמה אומות מנסות בכל זאת לצאת מהסדר העולמי האלוהי ולהזיק לישראל ולארצו - יש צורך לקרוא אותן לסדר ולהחזירן למקומן. זה בדיוק מה שעשו חיילי צה"ל במלחמה זו: בעוז, בגבורה ובהתרוממות רוח הִכו בעזרת ה' בנחשים לסוגיהם - בעזתים, בחיזבאללה, בסורים, ובראש הנחשים: השלטון האיראני, לרבות החות'ים התימנים. ועוד היד נטויה בעזרת השם יתברך.

הכרת הטוב והתגשמות הנבואות

לכן, בטרם נישא ברכה לשנה החדשה הבאה עלינו, נכון שנודה תחילה על כל הטוב לו זכתה אומתנו בעבר. בטוחני שרבים בדורות הקודמים היו חפצים לחיות בדורנו. (איך אומרים היום? 'היו מתים לחיות בדורנו). נודה על שזכינו שתתקיימנה בדורנו, לאחר אלפיים שנות גלות מארצנו, רבות מנבואות נביאינו והבטחות תורתנו, כפי שמתואר בספר הנבואה שלפניכם. וביניהן:

נס ההישרדות: נודה על נס הישרדות עמנו, 'עם שרידי חרב', למרות כל אלפי שנות גלותנו - זהו נס העולה על נס יציאת מצרים ממנה גאלתנו ('סולם בית אל', סידור בית יעקב לרבי יעקב עמדין זצ"ל).

• שממת הארץ לאויבינו: נודה על שממון ארצנו בעת גלותנו, כך שהיא לא הניבה יבול לאויבי נפשנו: "וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חׇרְבָּה" (ויקרא כו, לג).

• קיבוץ גלויות: נודה על קיבוץ גלויותינו בדיוק כפי שנבא ישעיהו נביאנו: "וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" (ישעיהו יא, יב) - כפי שאנו רואים ב'כרמי הנדיב' ובעזרת ה' גם בלוד, בחוות ולאורכה ורוחבה של ארצנו.

• הסכמת האומות ומדינת ישראל: נודה על הסכמת אומות העולם לשובנו לארצנו ועל מדינת ישראל - חלק בלתי נפרד מגאולתנו, ככתוב: "וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכׇל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ, וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ" (ישעיהו סב, ב).

• ניצחון על האויבים: נודה על ניצחונותינו על כל אויבינו, בסייעתא דשמיא ובגבורת לוחמינו, כדברי יהושע: "וַיּוֹרֶשׁ ה' מִפְּנֵיכֶם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים, וְאַתֶּם לֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע כג, ט-י).

• הגירת הזרים: נודה על הגירת הזרים מארצנו, כפי שנכתב כבר בתורתנו: "וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט" (דברים ז, כב) - וטרם הושלמה המלאכה...

• עוצמה טכנולוגית: נודה על 'מגן אור' (לייזר), מערכת 'חץ', מבצע הברדלס והביפרים, ועל העוצמה הטכנולוגית שניתנה בסייעתא דשמיא ובזכות מוחות בני עמנו, ככתוב בספר שופטים: "קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא" (שופטים כ, טז) מול אויבינו.

• כלכלה מנצחת وشפע: נודה על כלכלה מנצחת ושפע כלכלי בניגוד לתחזיות ובניגוד למצב אצל מרבית אויבינו ואף ידידינו, ולמרות המלחמה הארוכה וזו שלפתחנו - כנבואת עמוס לעמנו: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע, וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה" (עמוס ט, יג).

• יישוב הארץ ובניינה: נודה על יישובה ועל שותפות כל אחד מכם בפיתוחה ושגשוגה של ארץ מולדתנו, נחלת אבותינו, ככתוב: "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת... וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (עמוס ט, יד-טו).

• תוחלת חיים גבוהה: נודה על תוחלת חיים בארץ ישראל, מהגבוהות בעולם - "וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל, ה).

• פריחת התורה: ובמיוחד נודה על לימוד התורה ההולך ופורח בארצנו יותר מכל שנות עמנו, ככתוב: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט).

קריאת שמע וסמיכת גאולה לתפילה

אבקש לעיין עמכם בקריאת שמע וברכותיה, שכולה קבלת עול מלכות שמים (כפי שנאמר בברכות 'מלכויות' בתפילת מוסף), ותחילה - הצמדת גאולה לתפילה בברכה שלאחר קריאת שמע. שכן, שלוש פעמים ביום מתפללים אנו בתפילת העמידה על הגאולה העתידית ההולכת ומתממשת לנגד עינינו.

אומרת הגמרא במסכת ברכות (ד ע"ב): "אמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה לתפילה". רש"י שם מביא את הירושלמי (ברכות פרק א'): "מי שאינו סומך גאולה לתפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך. יצא המלך ומצאו שהפליג - אף הוא, המלך, הפליג לו. אלא יהיה אדם מקרב את הקב"ה אליו, ומרצהו בתשבחות וקילוסין של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו; ובעודו קרוב אליו - יש לו לתבוע צרכיו [ולתפלל על גאולתו וגאולת עמו]".

במילים אחרות: לפני שאתה מתפלל על הגאולה העתידית, עליך לדעת שיש לסמוך גאולה לתפילה - לסמוך את גאולת העבר של עמנו לגאולה העתידית. רק מתוך זכירה והודאה על ניסי העבר, שזה עתה ציינו את חלקם, ניתן לקוות ולהתפלל על העתיד. או כפי שאומרים: עם שאינו מכבד את עברו - ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל.

"הוויה אחת לשתיהן" - השילוב הלאומי והרוחני

בין הפטורים מגיוס בעת מלחמה נמנה "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב". יש דעה שהיה ירא על שהפסיק בין גאולה לתפילה, אך לדעת רבי יוסי הגלילי מביאה הגמרא (סוטה מד ע"ב): "זה השח בין תפילה לתפילה". ומסביר רש"י: ששח בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש. וכתב הר"ן בסוף מסכת ראש השנה (סו ע"א, ד"ה שאלו) בשם הרז"ה: "כדי שתהא הוויה אחת לשתיהם".

ולכאורה קשה: מי שחושש כי הפסיק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש - מה כל כך נורא בכך? מסביר הגאון הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, רבה הראשי של תל אביב (בספרו 'מקור חיים', כרך א, פרק ל, בסדר הנחת תפילין), את המשמעות של הביטוי "הוויה אחת לשתיהן":

השלמות הלאומית מושגת על ידי שניהם כאחד: החובה הדתית וההכרה הלאומית. אמנם בדיעבד אין שתי החובות מעכבות זו את זו - אפשר להניח תפילין של יד כשאין לו של ראש (או כשהוא חולה בראשו, או כפי שאירע עם יהודה כ"ץ הי"ד שנהרג בקרב ב'סולטן יעקב', לפני 44 שנים, ושהובא לאחרונה לקבורה בהר הזיתים. יהודה יצא למלחמה עם תפילין של יד בלבד כי לראשו חבש קסדה כשריונאי).

כך גם התקיים עם ישראל בתקופת גלותו הארוכה על תפילין של יד בלבד - על יסודות דתיים ללא מדינה. אך בפועל הייתה זו תקופה של מחלה לאומית: אובדן מדינה ומלכות. באותה מידה, אם יבסס עם ישראל את חייו על יסודות לאומיים בלבד (בחינת תפילין של ראש בלבד, שגם היא מצווה, ומי שנכרתה ידו מניח של ראש בלבד) - בוודאי שגם זו מחלה לאומית. ובכלל, לעולם אין להפריד בין עולם מחשבת ישראל לעולם בניין בית ישראל.

לפיכך, אין להפסיק בין גאולה לתפילה. כדי להתפלל על הגאולה העתידית יש להקדים ולהודות על גאולת אבותינו בעבר. אי אפשר לשיר לה' שיר חדש בלי לזכור שבשירה חדשה-ישנה שיבחו גאולים על שפת הים. מטעם זה, המביא ביכורים פותח בראשית ההיסטוריה: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" וכו'.

לכן, קודם תפילת העמידה, בברכה שאחר קריאת שמע, אנו אומרים: "אֱמֶת וְיַצִּיב... עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר... אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע לְמִצְוֹתֶיךָ, וְתוֹרָתְךָ וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ".

בין אדם לחברו ומסירות הנפש

חכמינו אומרים (ברכות ט ע"ב): מאימתי קוראים את שמע? ובעצם, מאימתי יכול אדם לקבל עליו עול מלכות שמים? "משיראה את חברו בריחוק ארבע אמות ויכירנו". תחילה יש להיטיב לראות את חבריך, להכיר אותם ואת צרכיהם ולהוקיר את פועלם. וכדברי המשנה (יומא ח, ט): "עבירות שבין אדם למקום - יום הכיפורים מכפר; עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו".

באמירה זו של "שמע ישראל" אומרים אנו: "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ" - אפילו נותן את נפשך. ואכן, רבבות אלפי ישראל מסרו נפשם על קידוש השם, ובהם אחיו של יוסי זילבר לפני 44 שנים, ונתנאל הרשקוביץ הי"ד, שבערב יום הכיפורים ימלאו שנתיים מאז מסר נפשו. "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" - כמשמעו: ה' הוא האלוהים, מידת הדין ומידת הרחמים, שתיהן מאיתו יתברך.

ברכות קריאת שמע - בחירת ישראל מכל היקום

אך קריאת שמע כרוכה כידוע גם בשתי ברכות לפני אמירתה: ברכת 'יוצר המאורות' ו'אהבה רבה' / 'אהבת עולם'. אך מדוע קודם קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות בקריאת שמע, אנו מתארים בברכת 'יוצר המאורות' את כל היקום, את הבריאה כולה? עולם ומלואו, המאיר לארץ ולדרים עליה, הכין ופעל זהרי חמה, יוצר משרתים, מאורות נתן סביבות עוזו, אופנים וחיות הקודש מתנשאים לעומת שרפים... מה הקשר בין כל זה לבין קבלת עול מלכות שמים שאותה עומד המתפלל לקבל על עצמו?

בימים הנוראים אנו עומדים מחד גיסא בפני משפט פרטי, ומאידך גיסא בפני משפט העמים: מחד, "כׇּל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן, כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ, אֶחָד אֶחָד, תַּחַת שִׁבְטוֹ" - כלומר כל אחד ואחת נידונים במשפט פרטי; ומאידך, על מדינות תבל כולה: "על המדינות בו ייאמר: איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע".

מהו אפוא הקשר בין היקום כולו לבין קבלת עול מלכות שמים שעומד המתפלל לקבל על עצמו?

אומר האדמו"ר רבי שניאור זלמן מליאדי זי"ע: התשובה טמונה בברכה הסמוכה ל'יוצר המאורות' - בברכת 'אהבה רבה', ובשתיהן כאחד. בסדר זה טמון מסר חשוב, והוא: שידע כל יהודי ותדע כל יהודייה, שמכל היקום, מכל המלאכים ומכל אומות העולם המתוארים בברכת 'יוצר המאורות', בוחר הקב"ה דווקא בעם הקטן ביותר - בעם ישראל! כפי שאנו אומרים בברכת התורה: "אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ".

זאת, למרות שבאותה עת במצרים התדרדר עם ישראל עד מ"ט שערי טומאה. וכל כך למה בחר בנו? כי "אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ... חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ, בַּעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ" - בזכות אבות. במילים אחרות: למרות הכול, מכל היקום האינסופי, "יוצר המאורות" בחר בנו מכל עם ולשון להיות מאור לעולם כולו. עלינו מוטלת המשימה הענקית והאחריות העצומה להיות אור לגויים, וכמובן - קודם כול לעצמנו.

תפילה לשנה החדשה

נישא תפילה שבזו השנה תתגשמנה במלואן לנגד עינינו גם כל נבואות הנביא יחזקאל לאחדות עמנו, ככתוב:

"כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו, וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי... וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל... וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם, וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם" (יחזקאל לז, יט-כו).

ולהמשך בניינה ויישובה של ארצנו, ככתוב:

"וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם, וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם" (עמוס ט, יד-טו).

זוהי תקופה נפלאה שבה אנו זוכים לחיות ולעסוק, כדברי הנביא, בבניינה של הארץ.

שנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל