שלושה שבועות בלבד אחרי שנפרד מאביו, ראש עיריית ירושלים משה ליאון מתייצב מול המצלמות ומדבר בכנות נדירה על האובדן, על הגעגוע שלא מרפה, על השבתות המשותפות שנקטעו ועל האחריות הכבדה להוביל את בירת ישראל בימים של מלחמה ואיומים ביטחוניים.
בריאיון מיוחד להדר מילר בערוץ 7 הוא משלב בין הסיפור האישי לבין חזון לעתידה של ירושלים - עיר שלדבריו "תהיה הכלכלה של מדינת ישראל".
"ההרגשה כבדה", הוא מודה. "אני כבר שלושה שבועות חושב עליו מבוקר עד לילה. אבל יותר מהכול חסר לי שאין לי עם מי לדבר. הוא תמיד היה שם בשבילי". ליאון מספר כי מאז פטירת אמו אביו היה אורח קבוע בביתו בכל שבת. "הייתי לוקח אותו בערב שבת ומחזיר אותו במוצאי שבת. היו לנו רגעים מיוחדים מאוד, והוא היה גאה בי מאוד. הוא אהב לומר לכולם: 'אני אבא של ראש עיריית ירושלים'".
הזיכרונות מובילים אותו גם אל דור המייסדים. אביו, שעלה ארצה בשנת 1935 מטעמי ציונות, איבד את רוב משפחתו בשואה והשתתף במלחמות ישראל. "זה דור שאנחנו חייבים להודות לו ולהוקיר אותו. מי שיש לו הורים - שינצל כל רגע להיות איתם. בסוף הזמן הזה מוגבל".
גם את בוקר שמחת תורה, 7 באוקטובר, הוא זוכר לפרטי פרטים. אביו היה בביתו כשפרצה המלחמה. "בשבע בבוקר אמרתי לו: 'אבא, מלחמה'. הוא לא האמין. מהר מאוד פתחנו את חדר המצב של העירייה, פתחנו מקלטים עוד לפני שהגיעה ההנחיה הרשמית והבנו שירושלים צריכה להיערך לקליטת מפונים מהדרום ומהצפון".
לדבריו, האתגר הגדול ביותר היה לשמור על השקט בעיר הרגישה ביותר בישראל. "ירושלים היא מדינה בפני עצמה. יש כאן מיליון תושבים, ואני אחראי לכולם - גם לתושבי מזרח ירושלים. היו מי שקראו להפסיק להעסיק אותם, אבל זו לא הדרך. הם עובדים בבתי החולים, בבתי המלון ובמערכת העירונית. צריך להראות ריבונות חזקה, אבל גם לדעת לנהל את החיים המשותפים".
לצד התקיפות הביטחונית, ליאון מצביע על החינוך ככלי המרכזי במאבק על עתיד העיר. "כשנכנסתי לתפקיד, 95 אחוז מהתלמידים במזרח ירושלים למדו לפי תוכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית, עם חומרי הסתה. היום אנחנו כבר באזור חמישים אחוז, והמגמה ברורה - יותר ויותר תלמידים עוברים למסלול הישראלי".
ליאון מספר כי דווקא ההפסד בבחירות לראשות העיר בשנת 2013 היה נקודת מפנה. "היום אני אומר שטוב שהפסדתי. היו לי חמש שנים ללמוד את ירושלים לעומק ולהגיע מוכן. כשהגעתי לתפקיד כבר ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות - לבנות דירות, ליצור מקומות תעסוקה ולהרחיב את הרכבת הקלה, ובמקביל להפוך את ירושלים לעיר נקייה ומטופחת".
לדבריו, הקשר הישיר עם התושבים הוא חלק בלתי נפרד מהעשייה. "אי אפשר להיות ראש עיר מנותק. אני קורא הודעות, עונה לפניות ומטפל במה שאפשר. ברוב המקרים הציבור צודק".
ליאון גם אינו מסתיר את יחסו לראש הממשלה בנימין נתניהו, שעמו עבד בעבר. "אני מאוד אוהב אותו. הוא הגיע לנחם אותי בשבעה, ישב שעה וחצי ודיבר איתנו. הוא עובד מהבוקר עד הלילה, אבל כשצריך - אנחנו מדברים".
לקראת הימים הנוראים הוא מתאר את ההתעוררות הרוחנית שפוקדת את ירושלים. לדבריו, עשרות אלפי המתפללים שמגיעים לסליחות כבר אינם נכנסים כולם לרחבת הכותל, ולכן העירייה מקרינה את המעמד גם על חומות העיר. "אנשים עומדים מול החומות ואומרים סליחות. זו תופעה מרגשת שלא הייתה בהיקפים כאלה בעבר".
את הריאיון הוא מסיים במבט רחב הרבה יותר. מבחינתו, ירושלים נמצאת בעיצומו של מסע היסטורי. "אני משווה אותה למטוס שכבר המריא ונמצא עכשיו בשיוט. אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים, ואנחנו ננחת במקום טוב". ואז, מתוך העיר שעליה הוא מופקד, הוא מביע את התקווה הגדולה ביותר שלו: "שירושלים תמשיך לצמוח, להיות לתפארת עם ישראל ומדינת ישראל, ושנזכה כולנו לבניין בית המקדש במהרה".