הרב ירחמיאל וייס, לשעבר ראש הישיבה לצעירים, סיפר בפודקאסט של אתר ישיבה על תפילות יום הכיפורים ועל החוויה שלו כשליח ציבור.
הרב וייס סיפר על שאלה שנשאל בעבר, "מישהו שאל אותי פעם, איך יש לך כוח להתפלל ביום כיפור? אמרתי לו, אתה לא מבין מה שאתה מדבר. אני ביום כיפור בעשר, כשאני עולה להיות שליח ציבור, נגמר יום כיפור. אני כבר משם זורם כולי בתוך העסק".
לדבריו, החיבור לתפילה קשור לעבודת האמונה המתמשכת לאורך החיים. "כל החיים אתה מתכוון איך להיות יותר טוב, איך להיות יותר קרוב, איך להיות יותר דבק, איך להיות יותר מבין. כל עולם האמונה שלנו, כל עולם הלימוד שלנו, כל העולם בכלל, נכנס כולו במערכת הקשר של אדם והקדוש ברוך הוא".
בהתייחסו לדרכו כשליח ציבור סיפר הרב וייס כי נוסח התפילה האשכנזי היה שגור בפיו, ובמשך השנים האזין לבעלי תפילה שונים. בין היתר הזכיר את הרב אריה לוין ואת תפילות הימים הנוראים בישיבת מרכז הרב, ומתוך הדברים ששמע גיבש בהדרגה את סגנונו האישי.
"מכל הדברים האלה ביחד יצרתי ככה איזה מין סוג של סגנון, סוג של תפילה", סיפר. לדבריו, הסגנון כולל את חלקי התפילה השונים, מהקדישים ותפילת שמונה עשרה ועד הפיוטים, באופן שיוצר עבור המתפללים תפילה מסודרת ושלמה.
מרכיב נוסף שהתפתח בתפילותיו הוא הקשר בין שליח הציבור לבין המתפללים. הרב וייס סיפר כי בשלב מסוים הרגיש שהציבור אינו מתקדם איתו יחד, ולכן החל להשתמש בתנועות ניצוח כדי לסמן למתפללים מתי להתחיל, מתי לסיים וכיצד להשתלב בתפילה.
לדבריו, הוא אף היה מכין את הציבור לכך מראש, "הייתי אומר לאנשים, מראש, תדעו, תשימו לב אליי, ותראו את התנועות שלי". הוא הסביר כי הדבר נוצר באופן טבעי מתוך הרצון "להכניס את כולם לעסק", ובמשך השנים התפתח מעין דו-שיח קבוע בין שליח הציבור למתפללים.
עם השנים, סיפר הרב וייס, הסגנון עבר בין המתפללים וממחזור למחזור, עד שהפך לדבר שנלמד מאחד לשני. המוזיקליות עצמה, לדבריו, כבר אינה דורשת ממנו תשומת לב מיוחדת בזמן התפילה.
"ברגע שזה נכנס, נכנס, אז זה בכלל לא הפוך, זה משחרר אותי", אמר הרב וייס. "יש לי דבר קבוע, עכשיו הלב יכול להיות פתוח באמת רק למילים, לרעיון, לכוונה, לרצון ביחד".