לאחרונה פרסם הרב בני לאו סרטון נוסף העוסק במה שמכונה "אלימות המתנחלים", והפעם באירוע שהתרחש, על פי הפרסום ב-ynet, בסמוך לאפרת.
בסרטון מתארח הרב אצל חסן פרג'י מהכפר ג'נאתא ומביא את סיפורו: לטענת פרג'י, מתנחלים השתלטו על אדמה השייכת למשפחתו, ואחיו נהרג בידי מתנחל כאשר הגיעו לדרוש את פינוי הקרקע.
זהו סיפור קשה, הראוי לבחינה רצינית. אלא שדווקא משום חומרת הטענות, ראוי היה לבדוק היטב את העובדות לפני שמציגים מסקנות מוסריות נחרצות. בדיקה כזו, לטענתי, מעלה שאלות משמעותיות בנוגע לגרסה שהוצגה.
נתחיל בשמות ובזהויות. חסן טוען כי הקרקע שייכת לאביו, אחמד עוודאללה. אלא שהשם אינו תואם את שם משפחתו של חסן פרג'י, וגם לא את שמו של ההרוג. בכרזת האבל שפורסמה מופיע השם מוחמד פרג' אל-מאלחי, תושב שרפאת שבדרום ירושלים, ולא תושב ג'נאתא. מעבר לכך, ככל הידוע לי, לא הוצגה בפני הרשויות או המנהל האזרחי תעודת בעלות על הקרקע, ואף לא מסמך ירושה המוכיח את הזיקה הקניינית הנטענת.
בסוגיה רגישה כל כך, דמעות וכאב אינם יכולים להחליף מסמכים ובדיקת עובדות. מי שטוען לבעלות בקרקע צריך להיות מסוגל להציג את התשתית המשפטית לטענתו. דווקא הניסיון המצטבר ממחלוקות קרקע ביהודה ושומרון מחייב משנה זהירות לפני שקובעים מי גזל ממי ומי בעל הזכויות במקום.
כאשר אני נדרש לסוגיה הלכתית מורכבת, אני פונה לפוסקי הלכה. באותה מידה, כאשר עוסקים בדיני מקרקעין ביהודה ושומרון - תחום שבו אני עוסק זה כשני עשורים - ראוי להיוועץ גם במומחים המכירים את דיני הקרקעות באזור, את הרישום העות'מאני, את עבודת המנהל האזרחי ואת המציאות בשטח. בירור כזה היה יכול להעניק לדברים בסיס עובדתי ומשפטי רחב יותר.
היאחזות כוכב יהודה ממוקמת, לפי הנתונים המוכרים לי, על אדמות סקר בשטח C, ברצועה שבמסגרת הסדרי אוסלו נותרה בשליטה ישראלית ומחברת בין אזור אפרת לתקוע. על פי סקרי הקרקעות והדין החל באזור, הטענה היא שמדובר בשטחים שלא עובדו במשך שנים ושלא הוכרה בהם בעלות פרטית.
גם כאשר קיימת תעודת "מאליה" - רישום מס מן התקופה העות'מאנית - אין פירושה בהכרח הוכחת בעלות על שטח מסוים ומוגדר. רישומי מס מסוג זה אינם תמיד כוללים גבולות מדויקים, ולכן שאלת הבעלות מחייבת בדיקה משפטית ורישומית מלאה. אם נטענת רכישה של הקרקע, גם אותה יש לבסס במסמכים וברישום מתאים.
ומכאן לנסיבות מותו של מי שהוצג בסרטון כאחיו של חסן. גם כאן ראוי להציג את מלוא התמונה. לפי הגרסה שעליה אני מסתמך, המאבטח שנכח במקום הותקף במהלך עימות שבו השתתפו עשרות אנשים, שחלקם נשאו מוטות, מקלות ואבנים. לטענת המתיישבים, במהלך נסיגתם למקום מוגן נשקפה סכנה ממשית לחייהם, והמאבטח ביצע ירי שלטענתו נועד להגנה עצמית. אחד המשתתפים בעימות נהרג.
גם העובדה שההרוג הוצג לאחר מותו כ"שהיד" ושבהלווייתו נראו דגלי חמאס היא פרט שאי אפשר להתעלם ממנו כאשר מבקשים לתאר לציבור את האירוע במלואו. מנגד, המאבטח שירה שוחרר לאחר חקירתו. כל אלה אינם מייתרים בדיקה של האירוע, אך הם בהחלט מחייבים זהירות לפני שמציגים אותו כסיפור חד-ממדי של קורבן תמים מול מתנחל אלים.
ישנה גם תמונה רחבה יותר שאינה זוכה, לדעתי, להתייחסות מספקת. במשך שנים מתקיים מאבק על שטחי C, הכולל בנייה פלסטינית נרחבת והשתלטות על קרקעות. ישראל רואה בחלק מן הפעילות הזו בנייה בלתי חוקית, ואילו הפלסטינים וגורמים בינלאומיים מציגים אותה אחרת. כך או כך, מדובר במאבק אסטרטגי על עתיד השטח, ואי אפשר לדון במאחז יהודי אחד במנותק מן המציאות הכוללת.
גם בסביבת אפרת ניתן לראות את התופעה. באזור הכניסה הצפונית ליישוב ובדרך לבריכות שלמה נבנו לאורך השנים מבנים ועסקים רבים. לטענתי, חלק מהם נמצאים בשטחים המיועדים לתשתיות ולכבישים או באזורים שבהם הבנייה לא הוסדרה כחוק. לצד שאלת החוקיות קיימות גם שאלות סביבתיות ובטיחותיות, ובהן מוסכים, מתקני גז ועסקים הפועלים בסמיכות לצירי תנועה מרכזיים.
מי שמבקש להשמיע קול מוסרי בנוגע להתיישבות היהודית צריך, בעיניי, להפנות את אותו מבט ביקורתי גם לתופעות הללו. זכויות אדם, שלטון החוק והגנה על רכוש אינם יכולים להיות ערכים שמופעלים באופן חד-צדדי.
גם השיח הכולל על ציבור המתיישבים מחייב זהירות. מדובר בציבור גדול ומגוון, שרובו המכריע מנהל חיים נורמטיביים, משרת בצה"ל ובמערכות הביטחון, עובד, מחנך ומגדל משפחות. כאשר יחידים עוברים על החוק - בין אם מדובר בנערים ובין אם בבגירים - המדינה צריכה לאכוף את החוק ולטפל בהם בכלים הפליליים, החינוכיים והסוציאליים המתאימים. אין בכך הצדקה להכתמת ציבור שלם.
אנשי יהודה ושומרון מתמודדים במשך עשרות שנים עם טרור, אובדן, איומים ביטחוניים ומחלוקות פוליטיות חריפות. גם מי שחולק על דרכם צריך להיזהר שלא להפוך אותם באופן גורף לנאשמים הקבועים של השיח הציבורי.
חז"ל הזהירו תלמידי חכמים להיות זהירים בדבריהם. האזהרה הזו מקבלת משנה חשיבות כאשר מדובר ברב מוכר, שקולו נשמע בציבור ודבריו מקבלים תהודה תקשורתית רחבה.
כבודם של רבנים יקר לי, ואת הרב בני לאו אני מכיר עוד מילדותי. דווקא משום כך קשה לי לראות הצגה של המציאות שלדעתי אינה נותנת מקום מספק לעובדות, למורכבות ולגרסתם של המתיישבים. ביקורת היא לגיטימית ואף נחוצה, אך עליה להיות מבוססת, מאוזנת והוגנת.
אפשר להתווכח בתוך גוש עציון ובתוך החברה הישראלית על מדיניות, על התיישבות ועל דרכי פעולה. אולם המכנה המשותף צריך להישאר ברור: טובתה של מדינת ישראל, שמירה על שלטון החוק וחתירה לדין, ליושר ולמשפט.
הכותב הוא פעיל קרקעות, ממקימי פורום יו"ש ובעל חברה לרכישת מקרקעין המתמחה ביהודה ושומרון.