התחזיות האפוקליפטיות סביב הבינה המלאכותית הולכות ומחריפות. חוקרים ואנשי תעשייה מזהירים מפני עולם שבו מערכות AI יצאו משליטה, מיליוני עובדים יאבדו את פרנסתם ואפילו עתיד האנושות יעמוד בסכנה.
אלא שד"ר עוזי חדד, ראש תחום בינה מלאכותית במרכז האקדמי לב, מציע להתייחס לכותרות המפחידות הללו בזהירות - ולבחון גם את האינטרסים הכלכליים האדירים שמאחוריהן.
בריאיון הוא מתייחס בין היתר לפוסט שפרסם חוקר שעבד בעבר ב-OpenAI וב-Anthropic והזהיר מפני הסכנות הקיצוניות של הבינה המלאכותית. הפוסט, מספר חדד, זכה לחשיפה עצומה, אך מבחינתו דווקא עוצמת התגובה מחייבת לשאול שאלות. "יש פה המון שאלות שהן מאוד מוזרות בכל הסיפור הזה", הוא אומר, ומזכיר כי לאורך השנים נשמעו מצד בכירים בענף תחזיות דרמטיות שלא התממשו - ובהן הערכות שלפיהן מקצועות שלמים ייעלמו בתוך זמן קצר.
לדבריו, מאחורי הוויכוח על סכנות ה-AI מתנהל גם קרב עסקי על עתידו של שוק ששווה סכומי עתק. מצד אחד ניצבות ענקיות המודלים הסגורים, ומנגד מתחזק במהירות עולם הקוד הפתוח, שמאפשר לחברות להפעיל ולפתח מודלים בעצמן ובעלויות נמוכות בהרבה.
חדד מספר על חברה גדולה בישראל ששילמה בעבר סכומי עתק עבור שימוש במודלים מסחריים, אך לאחר שעברה לפתרונות קוד פתוח הצליחה, לדבריו, לצמצם את העלויות בכ-90 אחוזים - ואף להתאים את המודל באופן מדויק יותר לצרכיה. "החברות הגדולות האלו בלחץ פתאום", הוא אומר. לטענתו, מכאן גם צריך לבחון את הקריאות הגוברות לרגולציה: לא רק כוונה להגן על הציבור, אלא גם אפשרות ליצירת מערכת שתעניק יתרון לענקיות הקיימות ותקשה על מתחרות קטנות ופתוחות.
עם זאת, חדד אינו מבטל את הסכנות. אחת מהן היא הפרטיות. לדבריו, משתמשים צריכים להיות מודעים למידע שהם מוסרים למערכות השונות ולהגדרות השימוש בו. לצד זאת הוא מזכיר כי שאלת הפרטיות לא נולדה עם ChatGPT או עם מודלי השפה: טלפונים חכמים, רשתות חברתיות ושירותים מקוונים אוספים מידע אישי כבר שנים.
הכלל החשוב ביותר לשימוש נכון ב-AI, לדבריו, הוא פשוט: להשתמש בו במקום שבו האדם עדיין מסוגל לבקר את התוצאה. "אם אתה שואל את ה-AI בצורה שזה איזשהו סוג של אורקל, וייתן את התשובה, וישר אתה מאשר אותה - אתה יכול להיכנס פה לסיכון", הוא מסביר. לעומת זאת, כאשר המשתמש מבין את התחום, מסוגל לבדוק את התשובה ולאתר טעויות, הבינה המלאכותית יכולה להפוך לשותף רב-עוצמה - לחדד רעיונות, לסייע בכתיבה, לבדוק קוד ולחסוך זמן רב.
וכאן מגיע חדד אל אחת השאלות שמטרידות יותר מכל את הציבור: האם בסופו של דבר המכונה עלולה להתהפך על יוצריה?
לדבריו, חלק גדול מהפחד נובע מהאופן שבו התרבות הפופולרית לימדה אותנו לדמיין את העתיד. תרחישי "יום הדין", הוא אומר, מושכים תשומת לב באופן טבעי, ולכן גם הופכים לכלי שיווקי רב-עוצמה. מבחינה טכנולוגית, הוא מבקש להחזיר את הדיון אל היסודות: מודל שפה, בבסיסו, הוא מערכת שמנסה לחזות את המילה הבאה על בסיס כמויות עצומות של מידע שעליהן אומנה. היכולות המתקדמות שנבנות סביבו הן תוצאה של מערכות ותוכנות שמחברות אותו לכלים נוספים.
לכן, מבחינתו, הסכנה המרכזית אינה שה-AI יתעורר בוקר אחד ויחליט להשמיד את האנושות. הסיכון הוא שבני אדם בעלי כוונות זדוניות ישתמשו ביכולות החדשות כדי לגרום נזק. "כמו כל טכנולוגיה, יש סכנה שאנשים ישתמשו בזה בצורה זדונית", הוא אומר.
גם תרחיש האבטלה ההמונית, לדבריו, מורכב הרבה יותר מהכותרות. הבינה המלאכותית כבר משנה מקצועות - אך שינוי אינו בהכרח היעלמות. בעולם התוכנה, למשל, מפתחים משתמשים יותר ויותר ב-AI כדי לכתוב קוד, בעוד תפקידם עובר במידה רבה לבקרה, תיקון, בחינה והכוונת המערכת. אותה מגמה עשויה להגיע גם לעריכת דין, חשבונאות ומקצועות נוספים: המכונה תבצע יותר עבודה טכנית, אבל האחריות המקצועית תישאר בידי האדם.
אלא שדווקא כאן מזהה חדד את הסכנה שהוא סבור שצריכה להטריד אותנו הרבה יותר מתרחישי המדע הבדיוני. אם נתרגל לתת למכונה לקרוא בשבילנו, לכתוב בשבילנו, לחשוב בשבילנו ולפתור כל בעיה במקומנו - אנחנו עלולים לאבד בהדרגה את הכישורים שהופכים אותנו לאנשי מקצוע טובים ולבני אדם חושבים.
הוא מצטט בהקשר הזה את מדען המחשב קאל ניופורט, שהזהיר כי אם הרשתות החברתיות פגעו ביכולת שלנו לקרוא ולהתרכז, הבינה המלאכותית עלולה לפגוע ביכולת שלנו לכתוב. חדד מספר כי גם מפתחי תוכנה בכירים כבר מתארים בפניו תחושה חדשה: העבודה נעשית קלה ומהירה יותר, אבל לעיתים גם פחות מאתגרת. במקום שעות של התמודדות עם בעיה, חיפוש פתרון וחשיבה עמוקה - המכונה עושה חלק הולך וגדל מהדרך.
זו, מבחינתו, נורת האזהרה האמיתית.
האתגר הגדול של עידן הבינה המלאכותית אינו כיצד לברוח מהמכונה, אלא כיצד להמשיך להיות טובים ממנה במקום שבו האדם עדיין נדרש - לחשוב, לבקר, להטיל ספק, ליצור ולקחת אחריות. לכן גם מערכת החינוך והאקדמיה, הוא אומר, חייבות להשתנות: ללמד את הכלים החדשים, אך במקביל לוודא שהסטודנטים אינם יוצאים לעולם כשכל הידע שלהם מסתכם ביכולת לנסח פרומפט מוצלח.
במרכז האקדמי לב, מספר חדד, כבר משלבים תשתיות וכלי AI חדשים בלימודים, ובמקביל מצמצמים את משקלן של עבודות בית ועוברים יותר לבחינות ולהצגות פרונטליות, כדי לוודא שמאחורי התוצר שהמכונה יכולה לייצר נמצא גם אדם שבאמת מבין אותו. המטרה, לדבריו, היא שבוגר שיגיע לתעשייה יהיה בעל ידע יסודי ועמוק - ולא מי ש"רק שיחק פה עם איזשהו כלי".
בסופו של דבר, התחזית של חדד אופטימית בהרבה מתרחישי האימה: הבינה המלאכותית לא בהכרח תיקח מאיתנו את העבודה, ובוודאי שאינה עומדת, לשיטתו, לחסל את האנושות. אבל היא כן מציבה בפנינו מבחן חדש: בעולם שבו המכונה מסוגלת לעשות יותר ויותר - האדם יצטרך להוכיח שהוא עדיין יודע לחשוב בעצמו.