ארבעים וחמש שנים לאחר תנופת ההתיישבות הגדולה ביהודה ושומרון, מדינת ישראל מוצאת את עצמה כלואה בתוך הקונספציה הגיאוגרפית המשתקת של הסכמי אוסלו.
החלוקה המלאכותית של השטח לאזורי שליטה אזרחית וביטחונית) שטחי A, B ו-(C נועדה בהסכם אוסלו לשמש כהסדר ביניים קצוב בזמן - הסדר שהיה אמור להסתיים לכל המאוחר במאי 1999.
אולם, למעלה מרבע מאה לאחר שתוקפו פג, ועל אף הפרות שיטתיות, ממושכות ואסטרטגיות מצד הרשות הפלסטינית, ממשיכה מדינת ישראל להתנהל כאילו גבולות אלו הם תורה מסיני.
הגיעה העת להבנה מחודשת: המאבק על יהודה ושומרון הוא סוגיית הזהות המרכזית של שיבת ציון בעת החדשה - שנייה בחשיבותה רק להכרזת העצמאות. הכרעה במאבק זה תושג רק כאשר יתקיים רוב יהודי מכריע ביהודה ושומרון וכאשר עם ישראל יאחז במלוא רוחב ארצו.
בהסכם אוסלו ב' (1995) מסרה ממשלת רבין לערפאת את 8 הערים הגדולות בתור שטחי A(כ 3%) ועוד כ 23% מהשטח נמסרו כשטחי B.
חלק מהשטח הכפרי נמסר ככפרים בודדים, אולם בגלל הצורך לתת אחוזים ניכרים, חלק מהכפרים חוברו בלא כל הצדקה וכלאו בתוכם שטחים פתוחים נרחבים. השטחים הללו נמסרו במקומות שבהם לא הספקנו להתיישב בשנות השמונים, שנות הפריצה של ההתיישבות.
ממשלת רבין שאחזה עדיין בגישת תוכנית אלון, לפיה בקעת הירדן צריכה להישאר בידי ישראל כמעט ולא מסרה שטחים בבקעה, אבל לאסוננו, שטחים נרחבים בלב ליבה של הארץ נמסרו ללא כל הצדקה לרש"פ. וכך המסתכל במפה רואה שהרוב המכריע של לב הארץ נצבע בצבעים זרים של חום (A) וצהוב (B). המצב הזה מחייב תיקון.
ניתוח מקרה: גוש ארורה-סלפית כמשל ללב המדמם של הארץ
כדי להבין את גודל הפספוס וההזדמנות, די להביט במפה ולראות את גוש ארורה-סלפית - חבל ארץ השוכן בלב לבה של יהודה ושומרון. המרחב המוזנח הזה מתוחם בין עורקי התחבורה המרכזיים שלנו: מדרום כביש חוצה בנימין (465, נווה צוף-עטרת), מצפון כביש 5 והעיר אריאל, ממזרח כביש 60 באזור מעלה לבונה, וממערב כביש 446 של גוש פדואל.
בהסכם אוסלו נצבע רובו של השטח בצהוב ( (B. בעקבות הסכם וואי, הורחבו המסירות וממשלת ברק, הגדילה בספטמבר 1999 את השטח לכ-125,000 דונם, ובפעימה השנייה בינואר 2000 הועברו כ-80% מהשטח הזה ממעמד של שטח B למעמד של שטח. A "הקורבנות" הגיאוגרפיים הללו היו שטחים פתוחים ונרחבים שבהם כאמור לא הספיקה ההתיישבות הישראלית לתקוע יתד בשנות ה-80.
אלא שמבט דמוגרפי וקרקעי עדכני על הגוש מגלה מציאות מעוררת מחשבה: בתוך שטח עצום זה קיימת עיירה מרכזית אחת בלבד - סלפית, המונה כ-12,000 תושבים - ועוד מספר כפרים קטנים יחסית. אבל, בשטח יש כ-12,000 דונם שהוכרזו עוד בשנות ה-80 כאדמות מדינה, לצד שטחים נרחבים נוספים, באמצעות סקר קרקעות מקיף ניתן להכריז על אלפי דונמים נוספים כאדמות מדינה. תמונה זו חוזרת על עצמה באזורים פתוחים רבים נוספים, לא בשוליים, אלא בלב ליבם של שטחי יהודה ושומרון, שבהם נמסרו שטחי מולדת, רק כי היו צריכים לספק לערפאת "אחוזים", כגון דוגמא נוספת - המרחב השומם שבין יצהר במזרח לעמנואל במערב.
המערכה החד-צדדית וההפרה השיטתית של ההסכמים
בעוד מדינת ישראל מקפידה באדיקות על מגבלות ההסכם שתוקפו פג, הרשות הפלסטינית מנהלת מערכה חד-צדדית מתוכננת היטב לשינוי המציאות בשטח. ההפרות הפלסטיניות אינן נקודתיות אלא תפיסתיות: בניה בלתי חוקית נרחבת לתפיסת שטחים פתוחים בגיבוי ומימון אירופי; המשך התמיכה בטרור ופיזור משכורות למחבלים לצד הסתה במערכות החינוך; פגיעה סביבתית חמורה באמצעות משרפות פסולת פיראטיות וזיהום נחלים; והרס שיטתי של אתרי מורשת וארכיאולוגיה היסטוריים, דוגמת מזבח הר עיבל וסבסטיה. המציאות הזו מוכיחה כי הצד השני מעולם לא ראה בהסכמי אוסלו סוף פסוק, אלא קרדום לחפור בו.
התפכחות אסטרטגית ותפיסת ההתיישבות החדשה
התפיסה הרווחת בעבר, כי ניתן לשמור על אחיזה איתנה ביהודה ושומרון תוך הדרת רגלינו מלב הארץ, התבררה כטעות אסטרטגית. הלחצים הבינלאומיים, והחרם שהטילו 12 מדינות אירופיות על המסחר והתוצרת מיהודה ושומרון, מוכיחים כי המאבק הבינלאומי אינו תלוי בקו כזה או אחר, אלא בעצם נוכחותנו בחבלי המולדת. המאבק על הארץ הוא האירוע ההיסטורי והזהותי המרכזי של שיבת ציון בדורנו.
בשנים האחרונות אנו עדים להתעוררות מבורכת בשטח: אנשי חוות וגבעות מתיישבים בנקודות שונות בשטחי. B אבל, נדרשת מאיתנו הבחנה חדה וברורה: התיישבות על קרקעות פרטיות כמו גם גילויים של אלימות כלפי אוכלוסייה אזרחית, וחמור לא פחות פגיעה באנשי כוחות הביטחון, פוגעים אנושות במפעל ההתיישבות, פוגעים במדינת ישראל ומתדלקים את קמפיין "אלימות המתנחלים" בעולם.
התיישבות מאורגנת, חוקית וממלכתית בשטחים הפתוחים ובאדמות המדינה היא צו השעה. התנועה ציבורית החדשה, "הביתה" שהוקמה על ידי שני הורים שכולים, מסמנת את הדרך לקריאה להתיישבות מסודרת ורחבת היקף בשטחים הריקים, קריאה שעל הנהגת המדינה לאמץ בחום ובאומץ, לו יהי חלקי עמהם.
סיכום
הסכמי אוסלו קפאו בזמן, אך החיים והמורשת ההיסטורית אינם קופאים. כדי להבטיח את עתידה של מדינת ישראל, את ביטחונה ואת זהותה הציונית, מוטלת עלינו החובה לחדש את התביעה והמעש להתיישבות מסודרת וממלכתית בלב חבלי המולדת.
פריצת התפיסה המצמצמת והחלת אחיזה יהודית במרחבים הפתוחים של שטחי A ו B, אחיזה הכוללת לא רק חוות, אלא תשתיות, ערים וישובים חדשים הן המפתח לרוב יהודי ביהודה ושומרון והכרעה ציונית והיסטורית במערכה על ארץ ישראל.