הסקרים מלווים כמעט כל מערכת בחירות, מנסים ללכוד את מצב הרוח הציבורי ולעיתים אף מצליחים לשרטט במדויק את מפת המנדטים.
אלא שמאחורי המספרים מסתתרת בעיה שמטרידה את הסוקרים כבר שנים: מה קורה כאשר הנשאל יודע היטב למי הוא מתכוון להצביע - ובוחר במודע לומר לסוקר משהו אחר?
לד"ר עדו ליברמן, סוציולוג של החברה הישראלית מהמכללה האקדמית גליל מערבי, בעלים ומנהל מקצועי במכון ל.ש.ם למחקר חברתי ועורך סקרי בחירות זה למעלה מעשרים שנה, אין ספק שהתופעה קיימת.
"יש מערכות בחירות שבהן התופעה הזו מתגברת ויש שהיא פחותה, אבל היא תמיד קיימת ואנחנו צריכים לחשוש להטעיות בתשובות", הוא אומר בשיחה עם ערוץ 7.
לדבריו, אין הכוונה למצביעים שעדיין מתלבטים בזמן הסקר, וגם לא לכאלה שמשנים את דעתם לאחר שהשיבו עליו. מדובר בנשאלים שיודעים מהי עמדתם ובוחרים במודע למסור לסוקר תשובה אחרת.
"רוב מכוני הסקרים והמומחים אומדים את התופעה בחמישה עד עשרה אחוזים של תשובות שקריות", אומר ליברמן.
אלא שמאחורי השקר, מסביר ליברמן, לא תמיד עומד הרצון להשתעשע עם הסוקר. לעיתים מדובר במחאה של ממש. לדבריו, הנטייה להטעות עשויה להיות בולטת יותר בקרב ציבורים שחשים כי הממסד, התקשורת או השיח הציבורי אינם מייצגים אותם כראוי.
"מדובר בתופעה שרווחת יותר בקרב קבוצות שמרגישות שהן אנטי ממסדיות ורואות את עצמן מודרות מהשיח או שהן נסקרות בצורה מעט שלילית. הן מביאות בכך לידי ביטוי את המחאה שלהן נגד הממסד האמורפי, תאגידי התקשורת ומכוני הסקרים בצורה הזו של שקר".
דווקא המניע שמאחורי ההטעיה, הוא מסביר, מאפשר לחלק מהנשאלים להצדיק אותה בעיני עצמם. הם אינם בהכרח תופסים את תשובתם כשקר פסול, אלא כאמצעי מחאה נגד מערכת שלתחושתם אינה רואה אותם או אינה מתייחסת אליהם בהגינות. ליברמן מכנה זאת "מעין רובין הוד".
עבור מכוני הסקרים, כאן מתחילה הבעיה האמיתית. גם אם הסוקר מעריך שחלק מסוים מהנשאלים אינו אומר אמת, אין לו אפשרות פשוט להפחית את אותו שיעור מתוצאות הסקר. הסיבה לכך, לדברי ליברמן, היא ש"השקרים לא מאורגנים": לא ניתן לדעת מראש מאיזה מחנה פוליטי יגיעו התשובות המטעות, באיזה היקף ומהם המניעים שעומדים מאחוריהן.
במילים אחרות, הידיעה שיש מי שמשקר אינה מלמדת בהכרח כיצד לתקן את התוצאה.
מכוני הסקרים מנסים אפוא למצוא דרכים שיצמצמו את מרחב ההטעיה. אחת מהן היא עבודה עם קבוצה קבועה של נשאלים, שהיכרות מתמשכת איתם מאפשרת לזהות שינויים וחריגות לאורך זמן.
"הדרך הראשונה היא לעבוד מול גוש מצביעים פוטנציאלים קבועים, וכך ניתן לעקוב אחר ההצבעה שלהם, כי אנחנו כבר מכירים את הפרופיל שלהם. יש לשיטה הזו מחירים שגם איתם צריך לדעת להתמודד".
אפשרות נוספת היא התמחות בקבוצות אוכלוסייה מסוימות. ההנחה היא שככל שהנשאל חש שמי שנמצא מולו מכיר את עולמו, מבין את החברה שממנה הוא מגיע ואינו מתייחס אליה כאל קבוצה זרה, כך קטן התמריץ שלו להטעות.
"שיטה שנייה היא לחבר בין סקרים ספציפיים באוכלוסיות ממוקדות. כלומר, מכון סקרים יתמחה בציבור הדתי לאומי, חרדי, ערבי וכו', ומטבע הדברים המצביעים לא ייטו לשקר במכון סקרים שמכיר את החברה שלהם ואת המגזר שלהם".
אבל השיטה שליברמן רואה כאפקטיבית ביותר מורכבת - ויקרה - הרבה יותר. במקום להסתפק בשאלה אחת ישירה, הסוקר בוחן את עמדתו של הנשאל שוב ושוב, מזוויות שונות. מי שמוסר תשובה שאינה משקפת את עמדתו האמיתית נדרש למעשה לשמור על גרסה עקבית לאורך סדרה של שאלות.
"דרך נוספת, והיא הטובה ביותר אבל העלויות שלה כבדות, היא לשאול שאלות שונות מנקודות מבט שונות, והמשקר הפוטנציאלי מסתבך עם עצמו ומתקשה להחזיק את השקר מכיוונים שונים".
גם למאגרים קבועים של נשאלים יש, לדבריו, יתרון נוסף. כאשר משתתף נתפס כמי שמסר מידע שקרי, ניתן להוציא אותו מהמאגר. הידיעה שאמינותו של הנשאל מאפשרת לו להמשיך ולהשתתף בסקרים - ולעיתים גם לקבל תגמול על השתתפותו - יוצרת עבורו תמריץ נוסף למסור תשובות אמינות.
אחת הדוגמאות הזכורות בישראל לפער משמעותי בין הערכות מוקדמות לבין תוצאות הבחירות מגיעה מש"ס בבחירות 1999. ברקע עמדה סערה ציבורית גדולה סביב אריה דרעי, ותומכי המפלגה ראו בעצמם, לדברי ליברמן, כמי שיוצאים למאבק מול הממסד. בסופו של דבר זכתה ש"ס ב־17 מנדטים והגיעה לשיא כוחה.
ליברמן קושר את הדוגמה הזו לתחושת ההדרה שעלולה להתפתח בקרב קבוצות שונות בחברה הישראלית. לדבריו, בחלקים מהחברה החרדית קיימת תחושה שהם אינם זוכים לייצוג תקשורתי הוגן, ותחושה דומה עשויה להימצא גם בקבוצות אחרות, ובהן בחברה הערבית. במקרים כאלה, הטעיית הסוקר יכולה להפוך מבחינת הנשאל לעוד דרך להביע חוסר אמון במערכת.
וכאן טמון אולי האתגר הגדול של הסוקרים: הם אינם נדרשים רק לדעת כיצד לשאול את השאלה הנכונה, אלא גם להבין מי יושב מולם, כיצד הוא תופס את מי ששואל אותו - והאם התשובה שקיבלו משקפת את פתק ההצבעה שייכנס בסופו של דבר לקלפי.