ראש ענף ההלכה ברבנות הצבאית הראשית, סא"ל הרב אודי שוורץ, מבהיר לקראת יום הכיפורים כי חייל הנמצא בפעילות מבצעית בשטח אויב אינו רשאי לצום, גם אם הוא מעריך כי יוכל לעמוד בכך.
לדבריו, המשך הלחימה בזירות השונות מחייב את החיילים להציב את כשירותם המבצעית בראש סדר העדיפויות.
"נכון שהמתיחות המבצעית בעת הזאת אינה דומה בהכרח למה שחווינו בשנה שעברה או לפני שנתיים, אבל צה"ל נלחם", אומר הרב שוורץ בריאיון לערוץ 7. "צה"ל נלחם בעזה ובלבנון, יש כוחות בשטח סוריה, ביהודה ושומרון ובזירות נוספות. המלחמה עדיין לא תמה, חלק מהזירות עדיין פתוחות והפעילות המבצעית בעיצומה. חייל שנמצא בפעילות מבצעית אינו יכול לצום ביום הכיפורים".
לדבריו, ההוראה אינה משתנה גם כאשר החייל חש בטוב וסבור שהצום לא יפגע בתפקודו: "לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש היו חיילים שאמרו: 'אני אצום וזה יעבור בשלום, אני אצום וארגיש טוב'. פתאום, באמצע פעילות מבצעית, החייל מסתחרר או חלילה מתעלף. עכשיו צריך לחלץ אותו לאחור ובמקביל להמשיך את הפעילות קדימה. האחריות הגדולה המוטלת על החיילים היא לדעת, לזכור ולהבין שהמשימה המבצעית עומדת בראש, גם ביום הכיפורים".
ענף ההלכה חילק את הנחיות הצום לארבע קטגוריות מרכזיות. הראשונה נוגעת לחיילים הפועלים בשטח אויב. "חייל שנמצא בשטח אויב אינו מתענה ביום הכיפורים. נקודה", מבהיר הרב שוורץ. "הוא אינו אוכל ושותה לשיעורים, אלא מתנהל כרגיל, משום שהוא עסוק בפעילות מבצעית".
הקטגוריה השנייה כוללת חיילים במשימה מבצעית שאינה מתקיימת תחת אש ואינה בהכרח עצימה. במקרים אלה מוטלת על רבני היחידות האחריות לבחון את אופי הפעילות ולהכריע אם על החיילים לאכול ולשתות כרגיל או לעשות זאת לשיעורים.
בקבוצה השלישית נמצאים חיילים המבצעים פעילות פיזית חיונית, גם אם אינם נמצאים בשטח אויב. כדוגמה מציין הרב שוורץ טכנאי מטוסים המכינים כלי טיס לקראת תקיפה ועובדים במשך שעות תחת השמש, וכן חיילים המבצעים משימות שמירה בתנאי חום.
"הם אמנם אינם נמצאים תחת אש או בסכנת חיים מיידית, אבל מי יכול לעבוד במשך כל יום הכיפורים בשמש בלי לאכול ולשתות?", הוא שואל. "גם הם צריכים לאכול ולשתות לשיעורים. כך גם חייל שמבצע שמירה בשמש הקופחת בשעות הצהריים".
הקטגוריה הרביעית מתייחסת למנהלי הלחימה הפועלים במפקדות, במכלולים ובחמ"לים. ככלל, הם נדרשים לצום, אך אם הצום גורם לחוסר ריכוז או פוגע ביכולתם לעקוב אחר תמונת המצב המבצעית, גם הם רשאים לאכול ולשתות לשיעורים.
ברבנות הצבאית מודעים לקושי הנפשי והרוחני שחווים חיילים המבקשים לצום, אך נדרשים לאכול בשל משימתם. לשם כך הופצה תפילה מיוחדת לחייל האוכל ושותה ביום הכיפורים לצורך מבצעי. הרב שוורץ איתר את הנוסח במחזור עתיק והתאים אותו למציאות השירות הצבאי.
בתפילה נאמר: "הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של אכילה ושתייה ביום הכיפורים, כמו שכתבת בתורתך: 'ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'. ומכוח אכילה ושתייה זו אעמוד איתן על משמר ארצנו וערי אלוהינו, ובזכות מצווה זו תכתוב ותחתום אותי, את כל בני ביתי ואת כל חיילי צבא ההגנה לישראל לחיים טובים ולשלום".
"חייל שומע את הדבר הזה ובבת אחת משתנה נקודת המבט שלו", מסביר הרב שוורץ. "המצווה שמכוחה ובזכותה הוא מבקש כתיבה וחתימה טובה היא כעת מצוות האכילה והשתייה ביום הכיפורים. זו הרוח וזו הגישה שאיתן צריכים חייל ומפקד להיכנס ליום הקדוש".
הפעילות האינטנסיבית של הרבנות הצבאית החלה כבר בראש השנה. לכל יחידות צה"ל הועברו שופרות, ספרי תפילה וערכות מיוחדות לסימני החג. גם ללוחמים בקצה המבצעי הוכנו מארזים מותאמים, שכללו בין היתר מיץ רימונים, תמרים ודגים.
"אי אפשר להכניס רימון לתוך מנת קרב, אבל אפשר להביא קופסת מיץ רימונים, תמרים או דגים, כדי שגם חיילים שנמצאים בפעילות מבצעית יוכלו לקיים את סימני החג", הוא אומר. עם זאת, ההנחיה לכוחות הייתה שלא לתקוע בשופר כאשר הקול עלול לחשוף את מיקומם.
הרב שוורץ עצמו עשה את ראש השנה בבית הספר לקצינים בה"ד 1: "הייתי עם גדוד של צוערים ולוחמים. זה היה חג מיוחד במינו, עם התפילות, השיעורים והמפגשים עם הצוערים ועם המפקדים. זו ללא ספק דרך מיוחדת לפתוח את השנה החדשה".
לדבריו, ציוד הדת מגיע גם אל הכוחות הפועלים בעומק שטח האויב. הוא נזכר באירוע מהשנה הראשונה למלחמה, כאשר רופא גדודי שפעל בעומק לבנון פנה אליו בליל הושענא רבה וסיפר כי אין לכוח ערבות.
"למחרת בבוקר, כשיצאתי מתפילת ותיקין, אותו רופא התקשר ואמר לי: 'לעמדה שבה אנחנו נמצאים בעומק לבנון הגיעו ערבות. אני לא יודע מי הביא אותן, אולי אליהו הנביא, אבל יש לנו ערבות'. התשובה היא שהרבנות הצבאית הגיעה לכל אותם מקומות והצליחה להביא אפילו את חמש הערבות של הושענא רבה עד לקצה המבצעי בעומק לבנון".
הביקוש לתכנים ולשירותי דת, מדגיש הרב שוורץ, אינו מוגבל לחיילים שומרי תורה ומצוות. לדבריו, חיילים רבים מבקשים לשמוע תקיעת שופר, בעוד שבסעודות החגיגיות משתתפים כלל המפקדים והחיילים.
"לא כל אחד חייב לבוא לבית הכנסת או לשמוע תקיעת שופר, אבל את אווירת החג כולם מבקשים. להתחיל שנה חדשה יחד, כשלובשים מדי צה"ל, כאיש אחד בלב אחד - הדבר הזה שייך לכולם. הרבנות הצבאית היא הרבנות של כלל החיילים".
לקראת תפילת יזכור ביום הכיפורים גיבשה הרבנות הצבאית נוסח מותאם לבקשת משפחות שכולות, שהתקשו למצוא את עצמן בנוסחים המקובלים המתייחסים בעיקר להורים שהלכו לעולמם.
"באו אב ואם שכולים ואמרו: 'הבן שלי לא הלך לעולמו. הבן שלי מסר את נפשו על הגנת העם והארץ'. לכן הפצנו נוסח שמאפשר להזכיר בן, בת, אח, אחות או בן ובת זוג. הוספנו גם משפט שמבהיר שאנחנו מזכירים את נשמות הגיבורים, שמכוחם ובזכותם אנחנו יכולים להמשיך ולחיות בארץ אבותינו".
במקביל להיערכות ליום הכיפורים כבר החלה הרבנות הצבאית בהקמת הסוכות בבסיסים ובמוצבים. בצה"ל נעשה שימוש בסוכות גדולות שיכולות להכיל גדוד שלם, ולצדן "סוכות טקטיות" קטנות שניתן להקים במהירות בקצה המבצעי.
"אי אפשר אפילו לעמוד בסוכה הטקטית, אלא רק לשבת בה, אבל החייל יכול לפחות לאכול בה כזית לחם בלילה הראשון של החג. גם במהלך פעילות מבצעית עצימה, החיבור לסוכה והתחושה של ישיבה בצילא דמהימנותא, בצל האמונה, מחזקים מאוד את רוח החיילים".
עם זאת, בניית סוכה בשטח אויב מחייבת אישור של מפקד בדרגת סגן־אלוף לפחות, כדי למנוע מצב שבו המבנה יחשוף את מיקום הכוח או יסכן את הלוחמים.
אחת הסוגיות ההלכתיות הייחודיות שנידונו השנה נגעה לרשתות שהוצבו במוצבים בצפון כדי להגן מפני רחפנים. חיילים ביקשו לדעת אם ניתן לבנות סוכה מתחת לרשת, מאחר שהיא חוצצת לכאורה בין הסכך לשמיים.
"בדקנו את הנושא היטב והגענו למסקנה שמותר לבנות סוכה מתחת לרשתות הללו", מספר הרב שוורץ. "הוצאנו כבר באמצע חודש אלול פסק הלכה מפורט ומנומק, שהועבר לכל סגלי הרבנות ודרכם לחיילים. השורה התחתונה היא שהסוכות הנבנות מתחת לרשתות למניעת פגיעת רחפנים הן סוכות כשרות".
בענף ההלכה נעזרים גם בתמונות ובסרטונים ששולחים החיילים מן השטח כדי לבחון את כשרות הסוכות. "במקום שחייל ינסה לתאר בטלפון כיצד הקנים קשורים או נשענים על קיר, הוא שולח סרטון. אני מבקש ממנו לצלם את הסכך, את הדפנות, את הקיר או את הפרגולה, וכך אפשר להשיב במדויק ולהדריך אותו כיצד לבנות את הסוכה כהלכה".
לצד הקמת הסוכות, אנשי ענף ההלכה בודקים השנה כ-7,000 סטים של ארבעת המינים. כל אתרוג וכל לולב נבדקים בנפרד לפני שהם נשלחים ליחידות. בשנות מלחמה קודמות הגיע מספר הסטים גם ל-13 ו-14 אלף.
"החייל שנמצא במוצב הקצה אינו מגיע לשוק ארבעת המינים ואין לו מבחר או זכוכית מגדלת", אומר הרב שוורץ. "יגיע אליו האתרוג שאתה בודק, ובאתרוג הזה הוא יקיים את המצווה וישמח בשמחת החג. לכן אנחנו אומרים לכל מי שבודק: תחשוב איזה אתרוג היית רוצה שאותו חייל יקבל".
היקף הפעילות ההלכתית נמשך לאורך כל ימות השנה. הקו הפתוח של הרבנות הצבאית קיבל במהלך שנות המלחמה יותר מ-80 אלף פניות - נתון שאינו כולל את השאלות המופנות ישירות לרבני הגדודים, החטיבות והיחידות.
השאלות השכיחות ביותר עוסקות בהלכות שבת, ובהן יציאה לפעילות, החלפת משמרות, חזרה הביתה והגעה ליחידה בשבת ובחג. הרב שוורץ מדגיש כי אין תשובה אחידה לכל המקרים, וכל שאלה נבחנת בהתאם למשימה, לנסיבות ולמצב המבצעי. לצד אלה מתקבלות שאלות בנושאי תפילה, תפילין, ציצית, ברכות, כשרות וחגים, וכן שאלות רגישות הנוגעות לטיפול בחללי צה"ל.
לדבריו, יכולתה של הרבנות לספק תשובות מדויקות נשענת על שילובם המלא של הרבנים הצבאיים בתוך היחידות. "הרב הצבאי לובש מדים, הוא קצין והוא חלק ממטה היחידה ומשרשרת הפיקוד. כדי שהמענה ההלכתי יהיה מדויק, הוא צריך להיות מחובר לשטח, להכיר את הנסיבות, את ההקשרים ואת המשימות המבצעיות. את זה לא יעשה איש טוב יותר מרב היחידה".
את הריאיון הוא חותם בתפילה המלווה את אנשי הרבנות הצבאית בתוך העומס המבצעי וההלכתי: "שלא ניכשל בדבר הלכה, שנשמח בדברי תורה ושנשמח בזכות הגדולה לפעול למען העם ולמען הארץ, גם בתקופה המיוחדת הזאת של חגי תשרי".