השבוע לפני 15 שנה, למחרת יום הכיפורים תשע"ב, 9 באוקטובר 2011, אישרה ממשלת ישראל את דו"ח הוועדה לשינוי חברתי כלכלי, שנודעה בשם 'ועדת טרכטנברג', על שמו של העומד בראשה, פרופ' מנואל טרכטנברג. זו היתה ועדה ציבורית שמינה ראש הממשלה בנימין נתניהו באוגוסט 2011, בעקבות מחאת האוהלים בקיץ 2011, במטרה לבחון ולהציע פתרונות למצוקת יוקר המחיה במדינת ישראל.
לא במקרה בחר בנימין נתניהו לפני 15 שנה בפרופ' מנואל (מנו) טְרַכְטֶנְברג, לבדוק את יוקר המחיה במדינה. מדובר בכלכלן בכיר ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, שכיהן כראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, ויושב ראש הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה. הקריירה הפוליטית שלו הייתה קצרה, כשכיהן כחבר הכנסת העשרים מטעם 'המחנה הציוני'. בדיוק לפני שנה, בכ"ג באלול תשפ"ה, 16 בספטמבר 2025, כשגדי איזנקוט הכריז על הקמת מפלגתו 'ישר!', טרכטנברג נמנה עם מייסדי המפלגה, והוצב במקום ה-115 הסמלי ברשימתה לבחירות לכנסת ה-26. כיום הוא שוקד על תוכנית מאה הימים של מפלגת 'ישר!'.
בשבוע שעבר ראיין אותו העיתונאי סבר פלוצקר ב'ידיעות אחרונות', ראיון שפורסם בגיליון ערב ראש השנה. דבריו מעוררים דאגה - ומיד נסביר למה. כך הוא מסביר את התוכנית הכלכלית של ממשלת איזנקוט, אם וכאשר:
"להערכתנו, תקציב הביטחון לא יוכל להצטמצם בחדות כבר בשנה הקרובה, אבל תהליך הפחתתו, לפחות במונחים יחסיים, חייב להתחיל. הרי מצבה הביטחוני הכולל של ישראל טוב כיום בהרבה מכפי שהיה ב-2023. לא חלקתי על הצורך בתקציבי הביטחון הגבוהים בשנים 2023-2025. הם תאמו את צורכי צה"ל, אף שבפועל היו גבוהים ביותר מפי שניים מתקציב הביטחון בשנים שקדמו למלחמה.
"השנה, לעומת זאת, התערבות ראש הממשלה גורמת לגידול מופרז בתקציב הביטחון, שצפוי להסתכם ביותר מ-180 מיליארד שקל, לא כולל הסיוע הצבאי האמריקאי הישיר והעקיף. נתניהו מסנדל את תקציב המדינה לשנים הקרובות באמצעות 'הנחיה' להוסיף לביטחון עוד עשרות מיליארדי שקלים מדי שנה. נראה שראש הממשלה דוחף בכוח את המשק לתוואי המסוכן של 'העשור האבוד', כפי שקרה אחרי מלחמת יום הכיפורים.
"זה אסון. אחרי שנוציא טריליון שקל על ביטחון בתוך חמש שנים, כבר לא נהיה אותה מדינה. ממשלת השינוי צריכה לחתור לסיום הלחימה הרב-זירתית ולהגעה להסכמים מדיניים". סוף ציטוט.
זה אכן אסון, אם ממשלת איזנקוט תפעל לפי הקונספציה החדשה-ישנה של טרכטנברג: הסדרים מדיניים כתחליף לצבא חזק, נסיגות בתוספת 'צבא קטן וחכם' שלא יוכל להגן עלינו ביום פקודה. מצבה הביטחוני הכולל של ישראל טוב כיום בהרבה מכפי שהיה ב-2023, כפי שמסביר טרכטנברג, כי מאז 2023 לא היו הסכמים מדיניים אלא השבנו מלחמה שערה, בכל הזירות. ואם גם במלחמה הבאה נצטרך לסמוך על 'צבא קטן וחכם' כמו בשמחת תורה תשפ"ד - באמת כבר לא נהיה אותה מדינה.
אפילו לשיטתו של טרכטנברג, הוא מסתיר בכוונה את העובדה שהתנאי לקיום הסכמים מדיניים הוא צבא חזק ומרתיע - שמחייב בכל מקרה את ההשקעה הכספית שהוא רוצה לכאורה לחסוך. בלי צבא חזק ומרתיע, שום אוייב לא יתאמץ לקיים הסדר שחתם עליו.
ההיסטוריה של מדינת ישראל מוכיחה שהסדרים מדיניים לא רק שלא חסכו כסף - אלא הקפיצו בענק את ההוצאות. הם גם גרמו לפגיעה בביטחון. כשהצבא הוקטן בגלל ההסדרים המדיניים, עם ישראל שילם בדם בניו ובנותיו.
נסיגות שהביאו למלחמה
נביא כמה דוגמאות:
עלות הנסיגה המלאה מחצי האי סיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים מוערכת בכ-4 עד 5 מיליארד דולר בערכים של אותם ימים, שווי המוערך כיום בטווח של כ-17 עד 20 מיליארד דולר. מדובר בפינוי עשרות בסיסי צה"ל ובהם שדות תעופה, מתקני מודיעין, כבישים ותשתיות מים וחשמל, פיצוי למפוני ימית וליישובי חבל ימית, אובדן שדות הנפט באבו-רודס והוצאות ביטחון עקיפות דוגמת המעבר לקו גבול חדש, בניית מערכי הגנה חדשים בנגב, והסתמכות מוגברת על יבוא נפט. זה בפן הכלכלי. בפן הביטחוני אמנם לא הייתה מאז מלחמה עם מצרים (וגם לא עם סוריה), אבל הנסיגה מסיני הניחה את התשתית למנהרות רפיח שפיטמו את שלטון החמאס בשפע אמצעי לחימה, שאת יכולותיהם ראינו במרוצת השנים ובמיוחד בטבח שמחת תורה תשפ"ד.
הסכם אוסלו, שכלל גם הוא פירוק מחנות צבא ביו"ש, הביא למלחמת אוסלו הקרויה האינתיפאדה השנייה, שעלתה בדמים רבים - תרתי משמע. הנסיגה מלבנון בשנת 2000 הביאה למלחמת לבנון השניה ולמלחמה עם חיזבאללה בשלוש השנים האחרונות - עלויות נוספות של אלפי מיליארדי דולרים. זאת לבד מהעלויות הישירות של פינוי מוצבים וציוד, העברת כוחות, התאמות הגנתיות לאורך הגבול לאחר הנסיגה, וסיוע לאנשי צד"ל שמצאו מקלט בישראל.
וכמובן - עלות ההתנתקות משנת 2005, שעלתה בפועל בין 8 ל-9 מיליארד ₪, אף שההערכות הראשוניות דיברו על כ-5 מיליארד ₪ - והניחה את התשתית לטבח שמחת תורה. את חשבון הטבח הזה, תוצאת ההתנתקות, עוד לא גמרנו לסכם.
זו תוכנית איזנקוט, על פי יועצו טרכטנברג: הסכמים מדיניים שמשמעותם תמיד נסיגות נוספות, שלא רק שלא יחסכו כספים אלא יזניקו את הוצאות המדינה בעשרות מיליארדי שקלים במקרה הטוב, ויביאו בוודאות למלחמה קשה יותר, עם קורבנות רבים יותר - משום שצה"ל הקטן והחכם לא יצליח לספק את ההגנה הדרושה למדינה.
(הטור המלא יתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח')