1. מעט מאוד עדויות שרדו במרוצת 95 השנים, שחלפו מאז פיסגת שני ענקי העולם היהודי, בירושלים , האדמו"ר מגור רבי רבי אברהם מרדכי אלתר, בעל ה'אמרי אמת', שנפגש בירושלים עם המרא דאתרא מרן הראי"ה קוק והתפעם מגודל למדנותו ורוחב אהבתו את ארץ ישראל.
רבי אברהם מרדכי אלתר ביקר בארץ ישראל מספר פעמים, החל בשנת תרפ"א-1921, ונפגש כאן ממושכות עם הרב קוק. השניים דנו מתוך ריתחא דאורייתא, במילי דאורייתא ובענייני ארץ ישראל.
בשובו באנייה לפולין, התיישב לכתוב מכתב לחסידיו על אודות הפסגה עם הראי"ה. כה גדולה הייתה הערצתו לראי"ה, עד שבשנת תרצ"ה, כששמע בעודו על האנייה בדרכו לארץ על פטירת הראי"ה, פרץ האדמו"ר בבכי תמרורים.
האדמו"ר הזקן שהיה מודע למתקפות השקריות של החרדיות - מתוך היכרותו עם לתעמולת הרשע שנפוצה בחוגי החרדים בחו"ל כלפי הראי"ה - ביקש במכתב שכתב לחסידיו להזים רושם זה, שהועצם (כפי שרומז הרבי במכתבו, בעיתונות החרדית: "והנה בחו"ל הי' מושג וציור אחר ממה שהוא באמת. כי עפ"י הידיעות הי' נחשב הרה"ג הרא"ק שי' [הרב אברהם קוק שיחיה], כאילו הי' רב נאור ורודף שלמונים, ויצאו נגדו בחרמות וגדופים. וגם מערכות ה'יוּד' ו'הדרך' [שני עיתונים חרדים שהופיעו בפולין, ושטמו את כל הנעשה בארץ ישראל] הביאו לפעמים מידיעות האלו שיצאו מצד אחד. ואולם לא זה הדרך לשמוע רק מצד אחד, יהי' מי שיהי'. והרה"ג ר' אברהם קוק שי' הוא איש האשכולות בתורה ומידות תרומיות. גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע". בהקשר אחר הביע הרבי את התרשמותו העצומה מאישיותו הכובשת של הראי"ה קוק: "התכוונתי לפגוש רב, אבל פגשתי רבי".
באותו מפגש ענקים סיפר האדמו"ר על ביקוריו בקברי צדיקים ברחבי ארץ, והתעניין אם לראי"ה ידוע על קבר צדיקים נוסף שאולי החמיץ. השיב הרב קוק: "כבוד תורתו עומד בשתי רגליו על אדמת הקודש. בכל מקום בו כבודו עומד, יכול כבודו להשתטח ולהתפלל. אנו ניצבים על אדמת קודש שעליה מעידה התורה 'אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה'. ארץ הקודש מכילה הרבה יותר קדושה מכל קבר של צדיק".
2. נזכרתי בסיפור זה על רקע נהירתם לאוקראינה של כ-60,000 מאחינו יהודים יושבי ארץ ישראל (זהו הנתון שפירסמו המארגנים, וגם אם יש בו הגזמה פרועה, הוא מבטא משאלות לב של המארגנים, שנתחלפה להם, רח"ל, אהבת ארץ ישראל, באהבת 'הקיבוץ' בארץ אוקראינה הטמאה) שהגיעו מהארץ להשתטח ולהתפלל במקום ה'ציון' שעל על קברו של רבי נחמן באוּמן שבאוקראינה, שאדמתה הטמאה רוויה בדמם של אלפים ורבבות מאחינו ואחיותינו, אשר ניספו בפרעות אכזריות שיזמו שונאי ישראל שהסיתו את ההמון הנבער כנגד היהודים.
דומה שיש יש בנסיעה זו לאוּמן - דווקא בימים בהם אנו קוראים בבתי הכנסת את ספר דברים, אשר 'מתפוצץ' מאהבת ארץ ישראל, משום הפניית עורף לארץ הקודש. אמנם המושג 'אהבת הארץ' אינו מופיע בספר דברים. אבל הספר כולו רווי בעשרות פסוקים ונאומים שבהם משה רבינו, רעיא מהימנא, מדגיש את מעלת הארץ, את החובה להיכנס אליה, לשמור עליה, ולחיות בה בנאמנות, עד כדי כך שחלק מהחוקרים והפרשנים רואים את ספר דברים כספר שמרכזו חיי עם ישראל בארץ ישראל ולא במדבר.
אנו מוצאים לאורך הספר כ-150 איזכורים של ארץ ישראל - בכולם הארץ מוזכרת כהבטחה אלוהית: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם". ביטוי זה מופיע שוב ושוב בנאומי משה.
3. ספר דברים מסמן את הארץ כיעד לכניסת העם היוצא מן המדבר. משה רבינו פותח את הספר כשהעם עומד על סף הארץ, ומזכיר את המסע אליה ואת חטא המרגלים; לאורך הספר ארץ ישראל מוזכרת כמוקד לעבודת ה': "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכׇּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה". דווקא 'אֲשֶׁר יִבְחַר' בארץ ישראל - ולאו דווקא באומן.
ארץ ישראל שבמוקד ספר דברים נתפסת כמרחב של חיים, עם חוקים חברתיים, משפטיים, חקלאיים - כולם מיועדים לחיי עם 'בארץ', לא במחנה במדבר.
4.ועוד: ספר דברים כולל תיאורים שעניינם מעלת הארץ, ובו גם אזהרה מפני מאיסת הארץ, שבאה לידי ביטוי בחטא המרגלים; ואפשר שספר דברים מבקש לרפא את חטא המרגלים - ולכן הספר טעון בערך של מעלת הארץ ובחובה לאהוב אותה ולחיות בה באמונה ומציג את הארץ הטובה כיעד רוחני ולאומי.
וכאן הבן שואל כלפי היוצאים לאומן דווקא בראש השנה, 'מה הפשט' שבנטישת הארץ ויציאה אל טומאת ארץ העמים, ובמיוחד בימים אלה כשספר דברים - מופת של אהבת הארץ - נקרא במקומותינו? האם אין בכך משום הפניית עורף לתורה כולה, התורה כפשוטה, בניגוד ל'תורות' אחרות שהתפשטו במקומותינו ומעודדות את נטישת המשפחה והילדים ואת הבריחה לאומן.
5. וכבר צעקו על כך רבים וטובים: למה לעזוב את ארץ ישראל? מי התיר זאת? הרי הארץ מלאה קברי צדיקים כגון קבריהם הקדושים של חיילי צה"ל שמסרו נפשם על הגנת ישראל? מה גם שלגבי השהייה באומן פשטו רינונים שונים.
"הרי בארץ ישראל, מצויים קברי רבותינו הרמב"ם ורבי יוסף קארו", זעק המחנך הרב יעקב פייגנבוים מנהמת ליבו בפני תלמידיו, "ואיך פתאום הפך קבר של רבי נחמן חשוב יותר מקברי הרמב"ם, ומרן יוסף קארו?", תהה המחנך מישיבת קשת בגולן ומחה כנגד הטענה המועלית בספרי ברסלב בעניין השוואת קדושתם של קברי צדיקים - לקדושת ארץ ישראל: "זה ברור שזה לא כפשוטו, ששם כביכול זה ארץ ישראל", והוסיף בציניות שאם קברי הצדיקים בחו"ל נחשבים כארץ ישראל, יש לכך השלכות הלכתיות גם בהלכות הקשורות בקדושת הארץ, כגון תרומות ומעשרות ושמיטה.
המחנך מן הגולן הזכיר לתלמידיו את תהיית גדולי ישראל - הגרש"ז אויערבך והרב קוק ששאלו מדוע לצאת לחו"ל, כאשר בארץ נמצאים קברי האבות וקברי צדיקים. "אפילו נניח שיש מצווה להשתטח על קברי צדיקים, ברור שאין מצווה להשתטח על כל קברי הצדיקים שבעולם", אמר.
הרב פיגנבוים תהה גם לגבי ההתחייבות של רבי נחמן שכל מי יגיע לקברו, ייתן פרוטה לצדקה ויאמר עשרה פרקי תהילים, ייוושע מדינה של גהינום. לדבריו לא יוכל מעשה זה כשלעצמו להכריע את מצבו הרוחני של אדם: "אין הגיון בכך שכל החיים הם צד אחד, ורק נסיעה אחת לאומן היא שתשנה את כל מצבו הרוחני. זה לא הגיוני".
6. גם נטישתם של האישה והילדים בארץ ללא האבא שהרחיק לאומן, 'הגיונית' באותה מידה.
מתוך העיתון "מצב הרוח"