"האזינו השמים ואדברה". יש הבדל בין לשמוע לבין להאזין. לשמוע קורה מעצמו. אבל להאזין באמת דורש מאיתנו לעצור, להשתיק לרגע את כל הרעשים מסביב ולתת מקום למה שמבקש להישמע. ואני חושבת שהיום, יותר מתמיד, זו משימה לא פשוטה.
אנחנו קמות לבוקר מלא משימות, הודעות, אחריות ודאגות. הראש עובד בלי הפסקה. יש משפחה, עבודה, בית, אנשים שצריכים אותנו, ולפעמים נדמה לנו שאין אפילו רגע אחד של שקט.
ובתוך כל הרעש הזה קורה משהו מעניין. אנחנו מתחילות לשמוע את כולם חוץ מאת עצמנו.
לפעמים עמוק בפנים אנחנו כבר יודעות מה נכון לנו. יודעות מה חסר לנו, מה מכביד עלינו, או מה הצעד הבא שאנחנו רוצות לעשות. אבל יש כל כך הרבה רעשי רקע, שהקול הפנימי הזה הולך ונחלש וכמעט לא נשמע.
אני חושבת שלפעמים זה אפילו מפחיד לעצור ולהקשיב. כי ברגע שנעצור, אולי נגלה שאנחנו עייפות יותר ממה שהרשינו לעצמנו להרגיש. אולי נגלה שאנחנו צריכות עזרה. אולי נבין שיש משהו בחיים שלנו שכבר מזמן מבקש שינוי.
אז אנחנו פשוט ממשיכות לרוץ.
עוד משימה.
עוד סידור.
עוד יום.
רק לא לעצור.
אחד הדברים שאני פוגשת שוב ושוב בתהליכי NLP הוא שאנשים מגיעים לחפש תשובות, אבל לא פעם התשובות כבר נמצאות אצלם בפנים.
הן פשוט קבורות מתחת לשכבות של פחדים, הרגלים, ציפיות של אחרים ורעש יומיומי.
לפעמים לא צריך עוד עצה.
לא צריך עוד סרטון, עוד פוסט או עוד מישהי שתגיד לנו מה לעשות.
לפעמים צריך רק לעצור. לנשום. ולהקשיב. אז השבוע אני רוצה להציע לך משהו קטן. חמש דקות בלבד. בלי טלפון. בלי משימות. בלי הסחות דעת.
פשוט לשבת עם עצמך ולשאול:
מה אני באמת צריכה עכשיו? לא מה אחרים צריכים ממני. לא מה אני אמורה לעשות. מה אני צריכה. ואז להקשיב. יכול להיות שהתשובה תפתיע אותך.
ויכול להיות שהיא הייתה שם כל הזמן ורק חיכתה לרגע שבו תסכימי להאזין. גמר חתימה טובה!
הכותבת היא מאמנת NLP, מורה לאנגלית באולפנת הללי