קרו השבוע שני אירועים, בהפרש של כמה שעות, שלא התעכבנו עליהם מספיק, ואם אתם רוצים להבין מה עובר על מפלגת השלטון בימים אלה צריך רגע לחזור אליהם.
בשני אירועים נפרדים בכמה שעות, שר התרבות מיקי זוהר סיפק לנו תמונת מראה מדויקת, ודי עגומה יש לומר, של הליכוד מודל 2026: מפלגה שאיבדה את חוט השדרה העצמאי שלה לטובת ציות עיוור, ושמקדמת פופוליזם ריק מתוכן, לפעמים על חשבון האינטרס הלאומי.
נתחיל מהאירוע הראשון, ה"קומדיה הפוליטית" והטראגית. זוהר התראיין ב-103FM ונשאל שאלה פשוטה ומתבקשת: מה דעתו על עופר וינטר?
סך הכול שאלה פשוטה, ושר בכיר וחבר מפלגה בכיר אמור להציג עמדה, נשמע פשוט. כנראה שלזוהר זה ממש לא פשוט והוא בחר בכנות מביכה וענה: "יש לי דף מסרים חבר'ה, אני לא יכול לענות מה צריך לעשות עם וינטר".
כשנדב פרי גיחך וביקש שיקריא מהדף, זוהר הפנה אותו למגיש שלצידו, ינון מגל, שסיכם את המצב בצורה המדויקת ביותר: "אין עדיין החלטה, נתניהו צריך להחליט אם הוא הולך לו על הראש או לא".
התקרית הזו היא הליכוד כולו על רגל אחת. שרים בכירים, אנשים שאמורים להוביל את המדינה, מודים בשידור חי שהם בסך הכול ממתינים להוראת הפעלה. זוהר אפילו לא מנסה להעמיד פנים שיש דיון פנימי. אין אידיאולוגיה, אין דרך, אין דיון ענייני על אם וינטר טוב או רע למחנה הימין. הכול תלוי בגחמה הטקטית של נתניהו. אם יחליט שצריך לחבק - יחבקו. אם יחליט שצריך "ללכת לו על הראש" - שרי הליכוד יסתערו. דף המסרים החליף את המצפון, ואת חופש המחשבה. וכששר בכיר מודה בפה מלא שדף המסרים קודם לדעה אישית (או גרוע מזה - שאין לו בכלל דעה אישית עד שנתניהו לא מעדכן אותו מהי), זה מסר ברור על ריקנות פוליטית.
האירוע השני היה על הזכייה של "נז"א" (נזק אגבי) של הבמאים הישראלים יובל אברהם ורחל שור בפסטיבל ונציה בפרס חבר השופטים, שעוררה תגובה חריפה מצד השר זוהר, שתיאר את הזכייה כ"מזעזעת", האשים את יוצריו בבגידה והצהיר כי יפעל לשלול את אזרחותם. שר התרבות והספורט אף פנה רשמית למנכ"ל משרד הפנים בבקשה לבחון את ביטול אזרחותם הישראלית של יוצרי הסרט.
על פניו, זה נשמע מצוין למתפקדי הליכוד - הנה שר שלא מוכן לשתוק מול עוכרי ישראל ומחזיר מלחמה שערה. המציאות, לעומת זאת, קצת פחות הירואית. למיקי זוהר אין שום סמכות משפטית או יכולת מעשית לצנזר, להעניש או לאיים על יוצרי קולנוע בינלאומיים. מדובר באיום סרק שנועד נטו לבייס ולצבירת לייקים בטוויטר.
אבל המחיר של האיום הריק הזה הוא אמיתי לגמרי. בעולם שבו ישראל נאבקת על הלגיטימציה שלה ומתמודדת עם האשמות שקריות - השר זוהר משחק בדיוק לידיים של שונאינו. הוא מספק להם את התחמושת להראות לעולם שישראל פועלת בבריונות ומנסה להשתיק ביקורת. זהו ניצחון קטן בפריימריז, והפסד ענק בזירה ההסברתית הבינלאומית.
מיקי זוהר של היום הוא הליכוד של היום. כלפי פנים - אפס עצמאות, המתנה לדף המסרים ויישור קו מוחלט עם הטקטיקה של בלפור. כלפי חוץ - פופוליזם זול ונכונות להקריב את התדמית הבינלאומית של ישראל רק כדי לקרוץ לבייס.
כשזו תמונת המראה של מפלגת השלטון, אי אפשר שלא לדאוג.
הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מנהל שותף במחלקת היח"צ בקבוצת התקשורת אשדיר