תודה לחז"ל על היום השני שלפעמים הוא באמת הראשון!
מאז שלמדתי בצעירותי מסכת 'ראש השנה', אני אוהב לצפות בראשי חודשים במולד הירח, בשמים המוארים במערב אחרי השקיעה, לשתף עמי עוד עד אחד, ולהיות מוכן לצאת ולהגיע לבית הדין (שעוד לא קם) כדי להעיד על 'המולד הנראה' של הירח המתחדש לנגד עינינו!
חשוב מאד לזכור: השמש לא מתחדשת, ושנת השמש נמדדת באופק במיקום הזריחה ובמיקום השקיעה! לעומת זאת, הירח המואר נראה לעינינו שונה בכל יממה, עולה ושוקע בהפרש זמן של כ-48 דקות מיממה אחת לשנייה! הלוח העברי הוא כפול ומורכב - חודשי לבנה ושנת חמה!
הלוח הקבוע שלנו, שנקבע סופית בימי הגאונים, לא מחכה לעדים שיעידו על המולד הנראה, והוא מחושב לפי המולד השמימי! לכן, שכיח מאד פער של יממה בין הלוח הקבוע שלנו, לבין הלוח שלימדו חז"ל על פי הכתוב בתורה!
בראש חודש אלול האחרון ראיתי את מולד הירח הנראה, רק בכניסת השבת, במוצאי א' באלול!
כבר אז חשבתי, שהיום השני של 'ראש ראשית השנה' צפוי להיות היום המקורי לפי המולד הנראה שקבעו חז"ל - בערב שבת של 'ראש ראשית השנה' אי אפשר היה לראות שום מולד נראה!!!
בערב היום השני, השמים היו מעוננים ולא יכולתי לראות כלום, אבל במוצאי החג ראיתי את הירח בבירור במרחק של יום אחד אחרי המולד! שמחתי מאד והלכתי להראות לרב רימון! לפי הלכת חז"ל על פי מולד הירח הנראה, היום השני של 'ראש ראשית השנה' הוא היה באמת "אחד בחודש השביעי", ובו באמת תקעו והריעו ותקעו בכל קהילות ישראל!!!
בשבת בה חל היום הראשון לא תקעו, וההסבר הידוע בגמרא (ראש השנה כט ב) הוא החשש שמא יטלטל תוקע את השופר ברשות הרבים - החשש מפני חילול שבת, אפילו של יחידים, דוחה את מצוות "יום תרועה" הקבועה בתורה ליום הראשון בחודש השביעי!
אולם הנימוק הדחוק הזה איבד את הבסיס שלו ברגע שהחלו לערב יישובים וערים שלמות והתירו לטלטל כל דבר שיש בו צורך בשבת - בכל מקום מטלטלים טליתות וחומשים וכל דבר שיש בו צורך, ואיך אפשר לבטל מצווה מן התורה של "יום תרועה" בגלל חשש טלטול, כאשר אין אצלנו 'רשות רבים' בכלל, שהרי כל הרחובות כלולים בעירוב - ואכן, לנוכח האבסורד הזה קמו תלמידי חכמים חשובים והחליטו לסמוך על שיטת הרי"ף, לכנס בית דין של שלושה חכמים ולתקוע בשופר ביום השבת, ב'ראש ראשית השנה', על פי הלוח הקבוע!
לולי ראיתי את מולד הירח (כבר מאלול) שהוכיח לי עד כמה היום השני הוא באמת הראשון, הייתי מתאמץ למצוא מקום בו תוקעים בשבת בפני בית דין אפילו של שלושה חכמים בני ימינו, כי גם ההסבר בגמרא של "זכרון תרועה" כרמז מן התורה לשבת שאין תוקעים בה, אלא רק זוכרים ומזכירים את התרועות, הוא הסבר דחוק מאד! "מקדש ישראל ויום הזיכרון" פירושו 'יום הדין', ו'זיכרון' בתנ"ך פירושו 'דין' (בכמה מקומות), כמפורש (למשל) בתרועת מלחמה:
"וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת, וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם"!
כאשר הראיתי לרב יוסף צבי רימון את הירח, אמרתי לו, שלדעתי, חז"ל ביטלו את התקיעות בשבת, מפני שתמיד היה ספק בסיסי אם זה באמת היום הראשון בחודש השביעי, ואי אפשר לתקוע בשבת במצב של ספק בסיסי - אמר לי הרב רימון: בדיוק כך פירש הריטב"א, והראה לי את דברי הריטב"א שהביא בספרו החדש 'ראש השנה', גם בפרק על 'שני ימי ראש השנה', וגם בפרק על 'ראש השנה שחל בשבת' - זאת הייתה לי השמחה המרגשת של החג השנה, במיוחד כאשר ראיתי בעיניים את מולד הירח הנראה, וידעתי, שעל פי חז"ל, היום הראשון אינו אלא יום השלושים של חודש אלול, והתקיעות עם התרועות ביום השני הן הן עיקר המצווה מן התורה!!!
בלוח הקבוע גם לא היו קובעים את החג ליום ראשון בשבוע, כי 'לא אד"ו ראש', וכך התברכנו גם בשבת בלי תרועות, וגם ביום התרועה הנכון לפי מולד הירח הנראה!!!
תודה גדולה אני חש לחז"ל שקבעו לנו לעולם שני ימים של 'ראש ראשית השנה', בעיקר מפני הספק על היום הנכון לפי המולד הנראה, והנה זכיתי לראות בעיניים את צדקתם!
אז שאלו אותי חברים: 'אבל מה תעשה ביום הכיפורים, בו אין יומיים'?
עניתי להם: אני מוכן ומזומן לקיים את דברי רבן גמליאל, שכפה על רבי יהושע לבוא אליו 'במקלו ובמעותיו' ביום הכיפורים שחל לפי חשבונו, כלומר, לקבל את הכרעת הלוח הנוהג בעם ישראל גם אם איננה מדויקת לפי המולד הנראה!
במשנה מסופר (ראש השנה כה א), שרבי יהושע הרגיש ממש בצרה, מפני שלדעתו, רבן גמליאל קיבל עדי שקר על המולד הנראה, ולכן, יום הכיפורים האמיתי לא חל ביום שקבע רבן גמליאל - רק רבי עקיבא הצליח באמת להרגיע את רבי יהושע, כאשר ציטט באוזניו פסוק מפורש בתורה, שלפיו המועדים שנקבעו הם המועדים 'בין בזמנן בין שלא בזמנן - אין לך מועדות אלא אלו'!
אני רגיל לבדוק בתנ"ך את הפסוקים המצוטטים בגמרא, כי בלי לעיין בתנ"ך כראוי אי אפשר להבין את דברי חז"ל (ויש בידי דוגמאות רבות) - פעם אחת ניגשתי אל הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל ואמרתי לו את הפסוק שממנו למד רבי עקיבא הלכה זו -
בפרשת המועדות (ויקרא כ"ג), אחרי השבת ובפתיחת החגים, כתוב:
"אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (פסוק ד);
אולם בסוף הפרשה, בפסוק המסכם, כתוב: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' ..." (פסוק לז);
המילה "בְּמוֹעֲדָם" היא שהכניסה את רבי יהושע ללחץ נורא, אבל בפסוק האחרון היא איננה, ומכאן למד רבי עקיבא: 'בין בזמנן בין שלא בזמנן - אין לך מועדות אלא אלו'! חשבתי שאם הרב אהרן מכיר הסבר זה מאחד המפרשים הראשונים של הגמרא, הוא יגיד לי מי כבר אמר זאת - אולם הרב אהרן שתק כעשר שניות, חייך ואמר לי 'תודה רבה'!
אכן מפורש בתורה, שיום הכיפורים אשר נקבע על ידי בית הדין המוסמך הוא יום הכיפורים המחייב, גם אם המועד האמיתי לפי המולד הנראה, חל ביום שאחריו! תודה עמוקה אני חש גם לרבי עקיבא שמצא בתורה את הפסוק המרגיע על יום הכיפורים! יהי רצון שנזכה כולנו לחתימה טובה עם שנה לטובה!