זה נראה כמו היסטוריה רחוקה, אך רק לפני שנים מועטות עסקנו בהרחבה באיומים מוירוס הקורונה, ובשאלות האתיות שהם מעלים.
אחד הדיונים המרתקים שעסקנו בהם גם ב"צהר לאתיקה" היו האם מותר לפתח במעבדה וירוס מסוכן מאוד כדי לחקור אותו, ולאפשר את ההישגים המדעיים בעזרתו, או שאסור לעשות כן, בשל סכנת הדליפה והסיכונים הנוספים שלא ניתן לשער אותם, ועל כן צריך להציב גבול לחקר המדעי, בשל הסכנות הגדולות המחייבות את המגבלות.
דיון זה הצטרף לסדרה שלמה של נושאים אתיים שעלו סביב הקורונה - למן דרכים אתיים של התמודדות עם הנגיף עצמו (סגר, חיסונים וכדו'), דרך סדרי קדימויות במכונות הנשמה או סנקציות חברתיות, ועד העיסוק בחובתו של רופא להסתכן והאיסור המוטל עליו להתחמק. בסופו של דבר התברר כי הדיונים הרבה יותר מסובכים, כיוון שלא רק סוגיות אתיות טהורות משתתפות בו, אלא גם שאלות של ידע מדעי, אמון בגורמים השונים, האפשרויות המעשיות, המחירים וכדו'.
בסופו של דבר ניתן היה למסגר את הדיונים השונים בארבע קטגוריות. ראשונה בהן הייתה שאלת המשתתפים בדיון עצמו, האינטרסים השונים והערפל ביחס לאמון שניתן להעניק להם: האם הסינים אמינים בדיווחים שלהם ? האם האינטרסים הכלכליים של חברות התרופות משפיעות על מדיניות החיסונים? האם הממשלה פועלת לטובת האזרחים, או שיש לה מטרות פופוליסטיות משלה?
השאלה השניה היא כיצד ניתן לפעול בערפל של חוסר הידע המדעי: כיצד נוצר הוירוס ומהו המבנה שלו ? האם חיסונים דרך המבוססים על RNA גורמים נזק לטווח ארוך ? ועוד דוגמאות רבות. הקטגוריה השלישית של השאלות הן אכן הסוגיות האתיות ה"טהורות", בהנחה שדנים בהם רק הגורמים הראויים ורק משיקולי אמת, כגון: איזה רמת סיכון להתפשטות המחלה מצדיקה את סגירת רשות הרבים?
האם בכלל, ואלו סנקציות, מותר להטיל על מי שאינו מסכים להתחסן ? מהם סדרי הקדימויות בחיסון או במכונות הנשמה, אם ישנו חוסר במשאבים? הקבוצה הרביעית של הדיונים נוגעת באחד האתגרים העומדים בפני האתיקה: גם כשעיקרון האתי מוגדר ומוסכם - האם בכלל ניתן ליישם אותו, בחברה רב-תרבותית, בעולם של מאבקים גלובליים, בחוסר יכולת אכיפה ובעוד מגבלות מעשיות רבות. אנו נטען בטורים אלה שאתיקה שאינה מעשית - לא זו בלבד שהיא חסרת תועלת, עוד היא מזיקה מאוד, מסיבות מגוונות.
קשה שלא למצוא דמיון רב לדיונים שהעולם כולו עוסק בהם בשבועות האחרונים, והוא התפרצות "וירוס" הבינה המלאכותית. הדבר אינו מפתיע איש, ומתחילת דרכה הזהירו כל העוסקים בה מפני הסכנות הטמונות בה, אך לצערנו הטבע האנושי ממתין עד שסכנות מתממשות, ורק אז הוא נזעק להתמודד עימן.
זו אחת החולשות הגדולות שלנו, שעולה גם בחשבון הנפש של הימים הנוראים. גם בסוגיית הבינה המלאכותית, ניתן למיין את הנושאים השונים לאותן ארבע קטגוריות: מי "נקי" דיון כדי להשתתף בדיון, שהרי יש לחברות הגדולות אינטרסים רבים לתאר את המצב כקטסטרופה: אם תהיה "האטה הדבר יאפשר להפיץ מודלים הרבה יותר פשוטים וזולים; הגבלות רגולטיביות יחסמו את החברות הקטנות, וימעיטו את השימוש בקוד פתוח, ועוד.
גם לממשלות יש אינטרסים רבים, בראש ובראשונה כלכליים, המשפיעים על האתיקה של הדיון; שמרנים וליברליים, מאמינים וכופרים - כל גורם ניגש לדיון כשהוא מוטה מלכתחילה, והשאלה היא כיצד אפוא בכלל ניתן לקיים אותו.
הקבוצה השנייה של השאלות היא הידע המדעי: עד כמה באמת הבינה המלאכותית מסוכנת, ועד כמה נחשולי הסוכנים מסוגלים להשתלט על העולם; האמנם יש ביכולתנו לפתח בינה מלאכותית שאנו מוגנים יותר בפניה; איזה מודל יביא אותנו למקום טוב יותר, ועוד סוגים רבים של שאלות מעין אלה. כמובן שהליבה של הדיון היא הקבוצה השלישית: מה נכון לעשות ? האם נכון לעצור? האם נכון להאט? האם נכון להקים קבוצות ביקורת בלתי תלויות?
האם נכון להתמודד בעזרת רגולציה, שמחד גיסא מוגדרת היטב, אולם מאידך גיסא מאפשרת את "נבל ברשות התורה", לאמור: את הפרצות הגדולות?; האם להטיל את האחריות על החברות ? על השלטון ? בעולם מועלות הצעות מגוונות של דרכי פעולה בעת הזו, והדיון בהן פותח פתחים רבים לאפשרויות נוספות.
אולם כל זה חייב לעמוד גם ביכולת המעשית לעשות זאת. האתגר הבולט ביותר הוא מדינות שכלל אינן שותפות בכך - למן סין שעלולה לנצל את המגבלות האתיות כדי למלא את החלל בטכנולוגיות מסוכנות, ועד העמדה הנוכחית של נשיא ארצות הברית ששולל חלק גדול מהסכנות ולפיכך גם מהפתרונות.
את כותב הטור הזה מעסיקה כמובן השאלה האם יש למחשבה היהודית מה לתרום בדיון הזה, ושאלה זו מתאימה מאוד לימים אלה, של חשבון נפש, סיכום מה עשינו, ופתיחת חג אסיף שבו אנו חוגגים את ההישגים הגדולים, ולא ניתן להכחיש את ההישגים של הבינה המלאכותית.
הכותב הוא ראש מרכז האתיקה בארגון רבני צהר