כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, ומתוך תחושת אחריות למעמדו של הכותל המערבי ולגבולות שעלינו לשמור במקומות הקשורים למקדש, איני יכול לעבור בשתיקה על אירוע תפילה נוצרי עולמי המתוכנן ליום כ"ו בתשרי תשפ"ז, 7 באוקטובר 2026, ואשר על פי פרסומי מארגניו קשור באופן ישיר לכותל המערבי.
חשוב לי להבהיר כבר בפתח הדברים: זהו מאמר אישי, המשקף את עמדתי ואת תחושת האחריות שלי. אין לראות בדברים החלטה או עמדה רשמית של מועצת הרבנות הראשית לישראל.
הדברים גם אינם נכתבים מתוך עוינות כלפי נוצרים, ובוודאי שלא מתוך כפיות טובה. נוצרים רבים ברחבי העולם עמדו לצד מדינת ישראל והעם היהודי, במיוחד בתקופות קשות. רבים מהם יצאו נגד האנטישמיות, תמכו בישראל והתפללו לשלומו של העם היהודי. אנו מכירים להם טובה ומעריכים זאת מאוד.
דווקא משום שאנו מעריכים את הידידות הזאת, עלינו להיות מסוגלים לדבר בכנות ובכבוד גם על הגבולות שאותם אין לחצות.
על פי פרסומי המארגנים, מדובר בכינוס תפילה עולמי בן 24 שעות, שבו מאמינים מאומות העולם יתאחדו בתפילה למען ישראל. באתר האירוע נאמר כי הוא ישודר "מהכותל המערבי (הכותל), ירושלים, ישראל", ובפרסום נוסף הוא מתואר כ־"Anchored at the Western Wall in Jerusalem".
מכאן עולה שאלה עקרונית שאי אפשר להתעלם ממנה: האם הכותל המערבי, המקום המזוהה יותר מכל עם תפילת עם ישראל, צריך לשמש מוקד לאירוע תפילה נוצרי עולמי?
התורה מזהירה: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם" (דברים י"א, ט"ז).
היהדות מחייבת אותנו לשמור על בהירות בזהות האמונה והתפילה שלנו. יש הבדל מהותי בין שיתוף פעולה עם בני דתות אחרות בעניינים משותפים לבין שותפות בענייני אמונה ופולחן.
חז"ל אומרים במסכת עבודה זרה (כ"ז ע"ב): "שאני מינות דמשכא, דאתי למימשך בתרה". כלומר, חז"ל מזהירים מפני האפשרות שאדם יימשך אחר אמונות שאינן דרכה של היהדות.
אין פירוש הדבר שיהודי אינו יכול לקיים יחסי שלום וידידות עם בני דתות אחרות. להפך: ניתן לפעול יחד בתחומים רבים, ובוודאי שיש להכיר טובה למי שמסייע לישראל ולעם היהודי.
אבל תפילה ופולחן דתי הם עניין אחר.
השאלה במקרה שלפנינו אינה רק אם יהודי רשאי להצטרף לתפילה נוצרית. השאלה רחבה יותר: האם מקום המזוהה באופן עמוק כל כך עם תפילת ישראל יכול לשמש מוקד ורקע לאירוע תפילה של דת אחרת?
הכותל המערבי אינו עוד אתר ציבורי או היסטורי. במשך דורות הגיעו אליו יהודים כדי להתפלל, לשפוך את לבם לפני הקב"ה ולבטא את כיסופיהם לירושלים ולבניין בית המקדש.
לכן האחריות המוטלת עלינו אינה נוגעת רק ליחסי הכבוד בין בני הדתות, אלא גם לשמירה על אופיו הייחודי של המקום.
ההלכה עוסקת גם בגבולות הסיוע לפולחן שאינו יהודי. בשולחן ערוך, יורה דעה (קמ"ז, ג'), נפסק: "אסור לגרום לעובד כוכבים שידור או שישבע בשם אלילים".
אין להסיק מכאן שכל פעולה של יהודי ביחס לבן דת אחרת אסורה. רבותינו דנו בהרחבה במעמדן של הדתות השונות ובמערכת היחסים המעשית עם בני אומות העולם.
אך יש להבחין בין יחסי שלום, כבוד והכרת הטוב לבין סיוע או יצירת מסגרת לפולחן דתי שאינו שלנו.
גם הדיון ההלכתי ביחס לנצרות מורכב. הרמב"ם מתייחס לנצרות בלשון ברורה, ובהלכות עבודה זרה (ט', ד') כתב: "הנוצרים עובדי עבודה זרה הם". גם בפירוש המשנה למסכת עבודה זרה הוא מתייחס לנוצרים שבזמנו באופן זה.
לצד זאת, ראשונים אחרים הציגו הבחנות שונות ביחס לאומות הנוצריות שבתקופתם. המאירי, למשל, מדבר על אומות "הגדורות בדרכי הדתות" ומתייחס בהתאם ליחסי שלום ושיתוף פעולה עמן.
אין צורך במסגרת זו להכריע בכל שאלת מעמדה ההלכתי של הנצרות. לענייננו, הנקודה פשוטה יותר: כיבודו של אדם בן דת אחרת אינו מחייב אותנו להשתתף במנהגי דתו או להעמיד לרשותם מקום המזוהה עם תפילת ישראל.
התוספות בסנהדרין (ס"ג ע"ב) כותבים: "ואע"פ שמשתפין שם שמים ודבר אחר, לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף, ולפני עור ליכא, דבני נח לא הוזהרו על כך".
זהו מקור חשוב, אך יש לקרוא אותו בהקשרו. התוספות עוסקים בחיובי בני נח ובשאלה אם יהודי עובר על איסור כאשר הוא גורם לנכרי להישבע באופן זה. אין בדבריהם היתר ליהודי להשתתף בפולחן של דת אחרת.
מדובר בשתי שאלות שונות: מה מותר לבן נח לעשות בענייני אמונתו, ומה מותר ליהודי לעשות או לסייע בו.
לכן הדיון בעניין "שיתוף" אינו פותר את השאלה שלפנינו: האם הכותל המערבי צריך לשמש מוקד של תפילה נוצרית עולמית?
חז"ל אומרים בשמות רבה (ב', ב'): "אף על פי שהוא חרב, הרי הוא בקדושתו", ובהמשך מובאים דברי רבי אחא: "לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי".
במסורת ישראל נתפס הכותל במשך דורות כמקום של תפילה, געגוע וכיסופים. יהודים מכל רחבי העולם מגיעים אליו כדי להתפלל, לבקש ולשפוך את לבם לפני הקב"ה.
לכן יש משמעות גם לאופן שבו המקום מוצג כלפי העולם.
כאשר אירוע תפילה נוצרי עולמי מציג את הכותל כמרכז האירוע וכמקום שממנו הוא משודר, אין זו רק שאלה טכנית של מיקום המצלמה. יש לכך משמעות סמלית ודתית הנוגעת לאופיו ולמעמדו של הכותל.
ייתכן שהמארגנים ישנו את מיקומו המדויק של האירוע. אם הוא יעבור לכותל הדרומי או למקום אחר באזור הר הבית, אין לומר שכל המקומות הללו זהים מבחינה הלכתית. הם אינם זהים.
אולם שינוי הנקודה המדויקת אינו בהכרח מסיר את השאלה העקרונית: האם מקום הקשור למקדש ולתפילת ישראל ראוי לשמש מוקד לאירוע תפילה נוצרי עולמי?
הדיון, אם כן, אינו יכול להצטמצם לשאלה היכן בדיוק תעמוד המצלמה.
אני מבקש לשוב ולהדגיש: הדברים הללו מבטאים את עמדתי האישית ואינם החלטה או עמדה רשמית של מועצת הרבנות הראשית לישראל. אני כותב אותם כחבר המועצה ומתוך תחושת אחריות למעמדו של הכותל המערבי ולמקומו בתפילת ישראל.
אני מכיר טובה לנוצרים הרבים העומדים לצד ישראל ומעריך את ידידותם. דווקא משום כך אני מאמין שאפשר וראוי לשתף פעולה בתחומים משותפים, ובו בזמן לשמור בבירור על הגבול הדתי.
אפשר לעמוד יחד. אפשר לפעול יחד. אפשר להיאבק יחד באנטישמיות, לתמוך במדינת ישראל ולהכיר טובה לידידינו.
אבל אין פירוש הדבר שעלינו להתפלל יחד או לטשטש את הגבולות בין האמונות.
הכותל המערבי הוא מקום תפילת ישראל וכיסופיה מדורי דורות. עלינו לשמור על אופיו, על מעמדו ועל זהותו - כבית תפילה יהודי הנאמן למורשת ישראל ולמעמדו המיוחד.