זה היה בתפילת מוסף בראש השנה, ברגע הזה של ברכת כהנים, ילדי נכנסו תחת הטלית שלי, חיבקתי אותם חזק והתכוונו יחד "יברכך ה וישמרך", ואז חשבתי על ילדיו של רס"ן הראל בירנשטוק הי"ד.
הראל שכן מגוש עציון, הוא התגייס כמוני עם חטיבה 55 של הצנחנים למילואים בלבנון, לפני כמה שבועות הוא נהרג מפיצוץ מטען של חיזבאללה בכפר שלידינו. חשבתי על ילדיו של הראל שכבר לא יזכו להיות מתחת הטלית של אבא שלהם, כמו עוד הרבה ילדים שאיבדו בשנות המלחמה את אבא שלהם ולא יזכו לכך.
בעזרת נשים הם עומדות בוכות, נשים שאיבדו את הבעל, אמהות שאיבדו את הבן שלהם בקרבות, כשכולם שרים בבית הכנסת בתפילת ונתנה תוקף:
"כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה". הם יודעות שאלוקים חפץ ביקירם. כמה לבבות שבורים.
כמה אבות נמצאים בבתים מאזנים, מתמודדים עם פציעת נפש קשה, סובלים מפוסט טראומה אחרי שנחשפו למראות השביעי באוקטובר, מהמשימות הקדושות במחנה שורה או עטפו גופות של חברים בקרבות. כמה משפחות מפורקות. כמה לבבות שבורים.
כמה הורים סועדים את הבן שמאושפז עם פציעת ראש קשה, כמה נשים מסייעות לבעל ללא הרגל או עם פגיעה קשה בעמוד השדרה. כמה סעודות חג מתרחשות במחלקות השיקום וטיפול הנמרץ. סימנים של צלקות המלחמה.
בהלווית הרב אלישע וישלצקי זצ"ל סיפר בנו שלפני אחד הניתוחים ביקש אביו להביא תנ"ך ולקרוא את הפסוק מהנביא ישעיה "שלחני לחבוש לנשברי לב", והוסיף בשם רבו הרב אברהם שפירא זצ"ל שזו הגדרת תלמידי חכמים בחבלי משיח: "לחבוש לבבות נשברים". זו המשימה של הדור שלנו - פשוט לחבוש לבבות נשברים.
בימים הנוראים האלה נקשיב ללבבות, נחבק את הילדים יתומי הקרבות, נחבק את הנשים הלביאות שנשארו לבד, נחבק את המשפחות המתמודדות עם פציעת יקיריהן בגוף ובנפש. נכניס אותם תחת הטלית שלנו. נתפלל לרופא לשבורי לב שירפא את ליבם ואת ליבנו.
הכותב הוא מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית