שלוש שנים אחרי המאמר שפרסם ב־8 באוקטובר 2023, סמי אבו שחאדה נדרש להסביר לוועדת הבחירות המרכזית מה בדיוק התכוון לומר באותן שעות.
בתגובה לבקשת הפסילה שהגישו עוצמה יהודית והשר איתמר בן גביר, באמצעות עורכי הדין זאב וולף ודוד בבלי, מציג אבו שחאדה שורה של הסברים למאמר - ובסופו של דבר גם מודה כי בדיעבד פרסומו היה טעות.
בכתב התשובה נטען כי הניסיון לייחס לאבו שחאדה תמיכה באלימות או במאבק מזוין הוא "נואל ומשולל בסיס". עורכי דינו מציגים אותו כמי שהתנגד לאורך השנים לאלימות כאמצעי פוליטי וטוענים כי המבקשים לא הציגו אמירה או פעולה שמבססת את עילת הפסילה של תמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור.
אלא שבמרכז הפרשה נמצא מאמר אחד, ובעיתוי שקשה להתעלם ממנו: 8 באוקטובר 2023.
אבו שחאדה מסביר בתצהירו כי בעת שכתב את המאמר לא הייתה בפניו התמונה המלאה של ממדי האירועים. זהו נדבך מרכזי בהסבר שלו לדברים שכתב בזמן אמת: לטענתו, יש לקרוא אותם בהתאם למידע שהיה בידיו באותה עת ולא לפי מה שנודע בהמשך.
גם עורכי דינו אינם מנסים להציג כיום את עצם פרסום המאמר כהחלטה מוצלחת. בכתב התשובה נכתב כי אבו שחאדה "הבהיר בכנות כי בדיעבד הוא סבור שטעה ושגה בפרסומו". ובהמשך הם מוסיפים ניסוח זהיר נוסף: המאמר "אינו חף מבעייתיות".
כלומר, לצד הטענה המשפטית שאין במאמר עילה לפסילה, התגובה עצמה מכירה בכך שהפרסום מעורר קושי - ואף שאבו שחאדה עצמו היה נוהג אחרת בדיעבד.
אבו שחאדה מבקש גם לעשות הבחנה בין ניסיון לפרש את האירועים לבין תמיכה בהם. לדבריו, "פרשנות של מציאות איננה הצדקה שלה", ואין בדבריו דברי הלל לחמאס או תמיכה במאבק מזוין.
לטענתו, הכיוון הפוליטי שביקש לקדם היה למעשה הפוך: להוציא את ההנהגה והמהלך המדיני מידי חמאס. עורכי דינו כותבים כי המסר המרכזי של המאמר נמצא בסופו - בחירה באפיק מדיני והעברת המהלך לידי הרשות הפלסטינית ומדינות ערב.
זו גם אחת מאבני היסוד של ההגנה המשפטית: אפילו אם הדברים שנכתבו מעוררים ביקורת, כך נטען, לא כל התבטאות בעייתית ביחס לארגון טרור שווה מבחינה משפטית ל"תמיכה במאבק מזוין" שלו. התגובה מקדישה לכך חלק נרחב מהפסיקה שהיא מצטטת.
בתוך ההסברים מופיעה נקודה נוספת: אבו שחאדה טוען כי אחד הביטויים במאמר תורגם באופן שאינו משקף את כוונתו. המונח שאותו התכוון, לדבריו, לתאר כ"מערכה" תורגם ל"קרב".
מבחינתו, ההבדל חשוב להבנת הטקסט והמסר שביקש להעביר. מבחינה משפטית, הוא מציג זאת כחלק מטענה רחבה יותר שלפיה דבריו סולפו והוצאו מהקשרם.
אבו שחאדה אינו מסתפק בהסברים על המאמר. ההגנה שלו מבקשת להעביר את הדיון מהתבטאות בודדת אל מכלול פעילותו הפוליטית.
בכתב התשובה מודגש כי הוא כיהן כחבר כנסת, אך בקשת הפסילה אינה מצביעה, לטענת עורכי דינו, על פעולה פרלמנטרית שבה תמך במאבק מזוין. עוד נכתב כי אבו שחאדה מעולם לא הועמד לדין ואף לא נחקר בגין הסתה למעשה טרור, תמיכה בארגון טרור או עידוד לאלימות.
הטענה המשפטית הנגזרת מכך היא שגם מאמר שנוי במחלוקת אינו מספיק לבדו: הפסיקה, כפי שמציג אותה כתב התשובה, דורשת ראיות ברורות ומשכנעות ו"מסה קריטית" המלמדת על פעילות חוזרת ונשנית כדי להצדיק פסילת מועמד.
אחרי ההסברים על המידע החלקי, ההקשר, התרגום וההבחנה בין פרשנות לתמיכה, יש משפט אחד בתגובה שקשה לפספס: אבו שחאדה עצמו סבור בדיעבד שטעה בפרסום המאמר.
עורכי דינו מבקשים מוועדת הבחירות להפריד בין השאלה האם היה ראוי לפרסם אותו לבין השאלה המשפטית האם הוא מוכיח תמיכה במאבק מזוין. לטענתם, התשובה לשאלה השנייה היא שלילית, ולכן הם מבקשים לדחות את בקשת הפסילה ולאפשר לאבו שחאדה להתמודד בבחירות לכנסת ה־26.