הרב שבתי סבתו, ראש ישיבת מצפה יריחו, שיתף בסיפור אישי מראשית דרכו, שממנו למד שיעור עמוק על המבט הראוי כלפי עם ישראל.
הרב סבתו חזר עשרות שנים לאחור, לתקופה שבה היה צעיר ונמרץ וגם, כפי שהוא עצמו מעיד, ביקורתי יותר. באחת השבתות יצא מבית הכנסת יחד עם אביו ובני משפחתו. בדרכם הבחין במכוניות הנוסעות ברחובות ובאנשים שאינם שומרים את השבת.
המראה הפריע לו והוא פנה לאביו והביע בפניו את כאבו וביקורתו על חילול השבת שראה סביבו. אלא שאביו לא השיב לו דבר. הרב הצעיר חזר על הדברים פעם נוספת - ואביו המשיך לשתוק.
חלפה כחצי שנה והגיע יום הכיפורים. לאחר התפילה יצא הרב סבתו מבית הכנסת עם אביו ובני המשפחה. הרחובות, שבאותה שבת עוררו בו ביקורת כה גדולה, נראו כעת אחרת לחלוטין. אביו פנה אליו ושאל: "שבתי, מה אתה רואה?"
הרב הביט סביבו והשיב שאינו רואה מכוניות נוסעות. אביו ביקש ממנו להסתכל היטב גם בקצה הרחוב. אולי יש שם אופנוע? אולי שומעים כלי רכב כלשהו? הרב הביט והקשיב - ולא ראה ולא שמע.
ואז, לאחר כחצי שנה של שתיקה, הזכיר לו אביו את הדברים שאמר באותה שבת. "אז למה אמרת לי את זה אז?", שאל אותו, והצביע על הרחובות השקטים ביום הכיפורים. "אתה לא רואה את עם ישראל? כולם קדושים!"
עבור הרב סבתו היה זה שיעור שלא נשכח. אביו יכול היה להתווכח איתו כבר באותה שבת, אך בחר שלא לעשות זאת. הוא המתין חודשים עד ליום הכיפורים, לרגע שבו בנו יוכל לראות במו עיניו צד נוסף של אותם יהודים שעליהם מתח ביקורת.
אותם רחובות, אותם אנשים ואותו עם - אך ביום הכיפורים התגלתה לעיניו נקודת הקשר העמוקה לקדושה.
"הוא חיכה חצי שנה", סיפר הרב סבתו על אביו. לדבריו, אותו רגע נחרת בו ומלווה אותו כבר עשרות שנים.