הבחירות האזוריות שנערכו בגרמניה בסוף השבוע לא עסקו באופן ישיר ביהודים או בישראל, אבל התוצאות שלהן עשויות להיות משמעותיות גם עבור הקהילה היהודית במדינה.
התוצאה הדרמטית ביותר נרשמה במקלנבורג־מערב פומרניה שבצפון־מזרח גרמניה. מפלגת ה-AfD הגיעה למקום הראשון עם יותר מ-38% מהקולות, בעוד ה-CDU, מפלגתו השמרנית של הקנצלר פרידריך מרץ, קיבלה 4.9% בלבד - מתחת לאחוז החסימה העומד על 5% - ונותרה מחוץ לפרלמנט של המדינה. מדובר באירוע היסטורי: זו הפעם הראשונה מאז הקמת הרפובליקה הפדרלית שמפלגת ה-CDU אינה מצליחה להיכנס לפרלמנט אזורי בגרמניה. מרץ עצמו הגדיר את התוצאה "אסון".
גם בברלין ספגה מפלגתו של מרץ מכה. מפלגת השמאל Die Linke הגיעה למקום הראשון עם כ-25%, בעוד ה-CDU ירדה לכ-19% וה-AfD קיבלה כ-16%. שתי מערכות הבחירות מציגות תמונה של היחלשות המפלגות המסורתיות והתחזקות כוחות משני קצות המפה הפוליטית.
התוצאות אינן מעניקות ל-AfD שליטה אוטומטית. מפלגות אחרות ממשיכות לדחות שיתוף פעולה קואליציוני עמה, אולם ככל שהמפלגה מתחזקת, הרכבת ממשלות בלעדיה נעשית מורכבת יותר. במקביל, התוצאות מגבירות את הלחץ על מרץ, שהבהיר כי בכוונתו להישאר בתפקיד ולהמשיך במדיניות הרפורמות שלו.
עבור יהודי גרמניה, ההתפתחויות מגיעות בתקופה רגישה במיוחד. לפי הדוח השנתי של RIAS, המתעד תקריות אנטישמיות במדינה, בשנת 2025 תועדו בגרמניה 8,725 תקריות אנטישמיות - כמעט 24 בכל יום. הנתונים ממחישים כי האנטישמיות במדינה אינה מזוהה עם מחנה פוליטי אחד בלבד, והיא מופיעה בהקשרים של הימין הקיצוני, השמאל הרדיקלי, אסלאמיזם והשיח סביב ישראל.
מכאן גם המורכבות של תוצאות הבחירות. מצד אחד ניצבת התחזקותה של ה-AfD. המפלגה דוחה האשמות באנטישמיות, אך לאורך השנים עוררו בכירים ואישים המזוהים עמה ביקורת בשל התבטאויות בנוגע לעבר הנאצי של גרמניה ולתרבות הזיכרון במדינה.
מצד שני, גם ההישג של Die Linke בברלין מלווה בוויכוח סביב אנטישמיות. לקראת המגעים הפוליטיים בעיר דרשו גורמים במפלגת הירוקים התייחסות לטענות לאנטישמיות בחלקים ממפלגת השמאל המקומית. מנהיגת Die Linke בברלין, אליף ארלפ, התחייבה מצדה לפעול לביטחונן של כלל הקהילות בעיר וגינתה האדרה של אלימות.
עבור הקהילה היהודית, לכן, השאלה אינה מסתכמת בזהות המנצחים. המערכת הפוליטית הגרמנית עוברת שינוי: בבחירות הפדרליות של 2025 כבר הפכה ה-AfD למפלגה השנייה בגודלה מבחינת שיעור הקולות, והבחירות האזוריות כעת ממחישות את המשך הלחץ על המפלגות המסורתיות.
העובדה שמפלגתו של קנצלר מכהן לא הצליחה אפילו לעבור את אחוז החסימה במדינה אחת, בזמן שה-AfD הגיעה בה למקום הראשון, ממחישה את עומק השינוי. עם זאת, מדובר בבחירות אזוריות ואין להסיק מהן לבדן על עמדות כלל הציבור הגרמני או על תוצאותיהן של בחירות פדרליות עתידיות.
עבור יהודי גרמניה, המשמעות המעשית של השינוי תימדד במדיניות: אבטחת בתי כנסת ומוסדות יהודיים, אכיפת החוק נגד פשעי שנאה, המאבק באנטישמיות, היחס לזיכרון השואה והאופן שבו המערכת הפוליטית מתייחסת לישראל ולחיים היהודיים במדינה.
גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה הפכה את האחריות ההיסטורית לביטחון החיים היהודיים לחלק מרכזי בזהותה הציבורית. הבחירות האחרונות אינן משנות כשלעצמן את המחויבות הזאת, אבל הן מתקיימות בזמן שהמערכת הפוליטית נעשית מקוטבת יותר.
מבחינת הקהילה היהודית, זה יהיה אחד המבחנים המרכזיים של התקופה הקרובה: כיצד השינוי הפוליטי בגרמניה יתורגם למדיניות, והאם בתוך הטלטלה הפוליטית יישמרו הביטחון והמרחב לחיים יהודיים במדינה.