הלילה, לפני 80 שנה בדיוק, הוקמו 11 הנקודות בנגב במהלך התיישבותי־חלוצי פורץ דרך, שעיצב את המציאות בדרום הארץ.
לרגל המאורע, כמה מילים על ההתיישבות ביהודה ושומרון, על קיבוץ בארי ועל בית השיטה. על הקו המחבר ביניהם - ועל החיטה שצומחת שוב.
בכניסה לבית הכנסת הראשון בקדומים, מקום מגוריי, תלוי שלט ובו תודתם של אנשי קדומים לידידים מקיבוץ עין חרוד וממושב רם און, שסייעו בהקמתו כחלק מקבוצת "חוג עין ורד", שבה היו חברים אנשי קיבוצים ומושבים שונים.
בעיניי, מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא צורך ביטחוני חשוב לסיכול הקמתה של מדינת טרור בלב הארץ, אך הוא הרבה מעבר לכך: המשך לשרשרת ההתיישבות הציונית של עם השב לארצו. המשך למפעל ההתיישבות שלפני הקמת המדינה ואחריה - מושבות וערים, קיבוצים ומושבים.
חומה ומגדל, 11 הנקודות בנגב, מצודות אוסישקין בגליל, מושבי הספר ועיירות הפיתוח לאחר קום המדינה - ועוד פרקים רבים בסיפור הזה.
כשאני עוסק ביישוב הארץ ובשיבת עם ישראל לארצו, אני מרגיש חוליה בשרשרת הזאת.
לכן התרגשתי ושמחתי מאוד כששני אנשים נהדרים הסכימו להצטרף לרשימת הציונות הדתית בבחירות הקרובות: תא"ל במיל' משה (מוסא) פלד מקיבוץ בית השיטה, ואלוף במיל' יוסי בכר מקיבוץ בארי.
שניהם נושאים עמם את רוח ההתיישבות, החלוציות וההיאחזות בקרקע, ושניהם גם מופת של צמיחה מחדש ושל קימה מתוך שבר נורא.
קיבוץ בארי, אחד מ־11 היישובים שהוקמו בנגב בלילה אחד, במוצאי יום הכיפורים תש"ז, הוא אחד הסמלים הבולטים של האסון הנורא שחווינו כולנו לפני שלוש שנים. בתוך האסון הזה חווה גם יוסי בכר אובדן משפחתי קרוב וכואב.
אבל בארי הוא גם סמל לתקומה. לחלוציות שלא פגה גם אחרי 80 שנה. לבנייה מחדש ולשגשוג אחרי שבר.
החוסן הפנימי העמוק שהפגין אלוף במיל' יוסי בכר, שלחם בגבורה בשבילי הקיבוץ, ומתוך השבר והאסון הפרטי והלאומי קם לתפקידו כסגן מפקד פיקוד הדרום ונטל חלק בניהול המערכה מול חמאס - הוא מצפן עבור כולנו. מופת לדור שלם שקם כארי והתנער מרבצו למרות הקושי.
גם קיבוץ בית השיטה, שבו מתגורר תא"ל במיל' מוסא פלד, היה במשך שנים סמל להקרבה ולגבורה. במלחמת יום הכיפורים שילם הקיבוץ מחיר דמים כבד: 11 מחבריו נהרגו בקרבות.
חברת הקיבוץ דורית צמרת כתבה לאחר המלחמה את השיר "החיטה צומחת שוב" - שיר של תקווה הצומחת מתוך כאב.
גם במלחמת התקומה, ממש בשנה הזאת, ממחישה לנו משפחתו הגיבורה של מג"ד 52, דור בן שמחון מבית השיטה, שנפל לפני כשלושה חודשים, תעצומות נפש ומופת של צמיחה ושל המשך התרומה לעם ולמדינה.
הייתי שם יחד עם מוסא בניחום האבלים, וקשה היה שלא להבחין ברוח החלוצית וההתיישבותית של העמק, המפעמת במשפחת בן שמחון.
אתגרים קשים עמדו בפנינו לפני קום המדינה, ואתגרים רבים עוד נכונו לנו בעתיד.
בבואנו ליישב, להצמיח ולהפריח את הארץ - בגליל, בנגב, ביהודה ושומרון וגם בלב הארץ - נזכור שאנחנו נכדיו של דור המייסדים הראשון ובניו של דור הבונים השני. אנחנו יושבים על כתפי ענקים, מוקירים את פועלם וממשיכים את מפעלם.
ויש עוד שני דברים שכדאי ללמוד מבארי ומבית השיטה.
בהקמת 11 הנקודות בנגב יצאו בלילה אחד, במוצאי יום הכיפורים תש"ז, 6 באוקטובר 1946, אנשי התנועות המיישבות להקמת 11 יישובים. חילונים ודתיים, עולים וותיקים, אנשים מכל רחבי הארץ.
כי רק יחד זו הדרך.
וממוסא פלד ומיהודית, רעייתו היקרה, חברי בית השיטה וכפר גלעדי, אפשר ללמוד כיצד חיים בבית אחד באהבה גם כאשר קיימת מחלוקת אידאולוגית נוקבת.
אם עדיין לא הכרתם את סיפורם, כדאי להאזין לפודקאסט של קרן נויבך בנושא. וגם אם אינני מסכים עם כל הניסוחים של קרן, על הסיפא שלה אני חותם:
"הם לא מטשטשים את ההבדלים ביניהם, לא מוותרים על עמוד השדרה הערכי שלהם, ובכל זאת מצליחים לחיות ביחד כבר שישים שנה. נשמע לי כמו מודל נהדר ליישום, גם ברמה הארצית".
מוסא ויהודית, תודה על השיעור. עבורי, ועבור כולנו.
שתהיה לכולנו שנה טובה.