כפר דרום הוא סיפור גבורה יהודי וגאולי. ראשיתו כיישוב דתי שקם במסגרת מפעל "11 הנקודות" בנגב, בנקודה אסטרטגית בלב רצועת עזה.
עזה, שהייתה בעברה עיר נמל יהודית שוקקת ועיר קודש שבה פעלו גדולי ישראל - ובראשם המקובל רבי ישראל נג'ארה, מחבר הפיוט המקודש "יה ריבון עלם" ("ופרוק ית עמך מפום אריוותא" - פדה את עמך מפי האריות). אל החולות הללו הגיעו חלוצים, בני תורה, שנאחזו בקרקע כנגד כל הסיכויים והקימו נקודת קודש בין החולות בלב הישימון.
הישוב הקטן הזה פדה את האומה מלב האריות.
חלוציותה של כפר דרום נבחנה בדם ואש במלחמת העצמאות. היישוב עמד בקרב הירואי מול הצבא המצרי הפולש, ללא אספקה ותחת מצור, עד לנסיגה הטקטית הכואבת. אך הייתה זו נסיגה זמנית בלבד. הרוח חיכתה לדור ההמשך: לאחר מלחמת ששת הימים הוקם במקום גרעין נח"ל, שהפך ברבות השנים ליישוב קבע מפואר. כפר דרום לא רק הכתה שורשים, אלא גם הביאה בשורה לאומית והלכתית לעולם היהודי כולו - מהפכת החקלאות של ירקות עלים ללא תולעים. מתוך ציונות טהורה, "ללא תולעים" של ספק, נבנתה במקום חברת מופת המשלבת תורה גדולה, חיבור לתלמידי חכמים, יצירתיות, ועשייה בלתי פוסקת לטובת כלל ישראל.
עם הפריחה וההצלחה הגיעו גם ימי מבחן קשים ופיגועים נוראיים. היישוב הקטן הפך לחזית ולשדה קרב, אך לא השכול הכואב ולא הפציעות הקשות הצליחו להרתיע את תושבי המקום. עם החתימה על הסכמי אוסלו התגברו האיומים; פצמ"רים, מטענים ופיגועי ראווה הפכו לשגרה, לצד התרעות יומיומיות על חדירות מחבלים. למרות הכל, מתיישבי כפר דרום - מגדול ועד קטן - נשמו לריאותיהם אוויר פסגות של אמונה וגאולה, ועמדו מול כל אתגר בעיקשות רוויית שמחה.
גם לאחר הגירוש הכואב של גוש קטיף, לא כבו כוחות היצירה של קהילת כפר דרום. מתוך השברים קמו יישובים חדשים, גרעינים תורניים ומפעלי חינוך - עדות לרוח חלוצית הממאנת להיכנע לייאוש ולספקנות.
בתוחלת הדורות הזו, אירועי שמחת תורה התשפ"ד הציבו מראה כואבת בפני החברה הישראלית. האסון הנורא בעוטף עזה המחיש את מחירה הכבד של ההתנתקות - לא רק מהקרקע, אלא גם מהרוח. התברר כי ללא רוח יהודית שורשית וללא ערכי הנצח, לא ניתן לקיים תפיסת ביטחון אמיתית. הוכח מעל לכל ספק כי גדרות טכנולוגיות ומכשולים פיזיים אינם ממגרים את הטרור; רק התיישבות גאה, ריבונית ואיתנה על אדמתנו תביא ביטחון.
עתה הגיעה שעתה של תשובה לאומית. לא עוד פתרונות זמניים, לא עוד הסדרים חלקיים, ולא חזרה לקונספציית ההתמגנות הפסיבית. הגיעה השעה לשוב אל האדמה המצפה לנו, ולשוב לצמיתות אל גבולה.
(הכותב הוא תושב כפר דרום לשעבר, כיום תושב נטע במזרח לכיש, רב בישיבת אפיקי דעת שדרות)