מי מהמועמדים להנהגת המדינה, המבקשים את קולנו ואת אמוננו בבחירות הקרובות, יצהיר כי הוא מאמץ את המתווה המוצע?
"הֲיֵשׁ עַם בָּעַמִּים אֲשֶׁר בָּנָיו הִגִּיעוּ לְסִלּוּף כָּזֶה, שִׂכְלִי וְנַפְשִׁי, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה עַמָּם, כָּל יְצִירָתוֹ וְכָל יִסּוּרָיו הֵם בְּזוּיִים וּשְׂנוּאִים, וְכָל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה אוֹיֵב עַמָּם, כָּל שֹׁד וְכָל רֶצַח וְכָל אֹנֶס מְמַלֵּא אֶת לִבָּם רֶגֶשׁ הַעֲרָצָה וְהִתְמַכְּרוּת?"
את המילים המדממות הללו לא כתב טוקבקיסט זועם ברשתות החברתיות. כתב אותן ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה, כבר ב־1936.
יצר השנאה העצמית בקרב קיצוניים הוא עיוות פסיכולוגי הייחודי לעם ישראל. גם אם נבין את שורשיה של המחלה הזו, חובתנו היא לצמצם את נזקיה בחוכמה ובתחכום שאינם נופלים מאלה של מכונת הרשע הניזונה ממחיאות כפיים של אנטישמים נלהבים. אותם צופים מעונבים בפסטיבל ונציה, כשרשפי אש בעיניהם בעודם מוחאים כפיים לסרט "נזק אגבי", מזכירים מציאות אפלה: בדיוק כפי שהנאצים האזינו לוואגנר בערב, אחרי יום עבודה של השמדת יהודים.
איך ממגרים את התופעה? כפי שאת אל קפונה הגדול תפסו לבסוף על העלמת מסים, כך אנחנו צריכים לאתר את הפרצות בחוק המאפשרות, לתפיסתנו, את עיוות המוסר והצדק לרעתנו - ולסתום אותן. צריך להיכנס פנימה, כמו שרברב שצולל לתוך ביוב מצחין, ולאטום את הדליפות.
אלה החוקים והתיקונים שיש להכניס לכנסת הבאה כדי למגר את התופעה מהשורש:
1. תיקון חוק איסור לשון הרע (סעיף 4): יש להוסיף לחוק אפשרות לאזרחים פרטיים, לקבוצות ולארגונים חברתיים להגיש תביעת דיבה נגד כל מי שניתן להוכיח כי פגע בשמם הטוב של מדינת ישראל, כוחות הביטחון וצה"ל. ולא, אנחנו לא מפחדות מכך שאם תעלה ממשלה שיהיו בה גורמים לא־ציוניים, הם ישתמשו בכך נגדנו. אנחנו פטריוטיות, אנו פועלות למען המדינה ונעמוד בגאון בכל מבחן כזה.
2. עצירת החמצן הכלכלי לתעשיית הדיבה: יש לאסור בחוק על כל גוף במדינה להעניק תמיכות, מענקים או תקציבים לארגונים וליצירות אמנות הפוגעים בשמם הטוב של המדינה, כוחות הביטחון וחיילינו. כך נשים קץ גם לפעילותם של ארגונים שאנו, במו טיפשותנו ה"נאורה" כביכול, מאפשרים להם לפעול כישויות משפטיות. אין שום דבר נאור בלהכניס מחבלים הביתה ועוד לתת להם תקציב לפעילותם בשם "חופש הביטוי", ועוד בשם אלוהי הדמוקרטיה. האם הדמוקרטיה הזו אינה הופכת בכך למעין עבודה זרה? דוד בן־גוריון כבר הבין היטב מדוע לא הכניס את המילה "דמוקרטיה" למגילת העצמאות: לתפיסתנו, יש בה ליקויים העלולים לסכן את עצמאותם של היהודים במולדתם. פשוט.
3. חוק הפטריוטיזם: מלבד עיגון מעמדם של אחינו הדרוזים כחלק בלתי נפרד מעם ישראל - לא מהעם היהודי, אבל בהחלט מעם ישראל - החוק צריך להגדיר בבירור "מקל וגזר" לכל אזרח בישראל: גזר יצירתי למי שתורם למדינה, ומקל כבד על ראשו של מי שפוגע בנו, מימין, משמאל, מהאמצע ומהצדדים. החוק חייב לכלול התייחסות לכל פעילות טרור, לרבות מה שצריך להיות מוגדר מעתה כ"טרור תקשורתי". כן, מושג משפטי חדש. הסרט "נז"א" הוא, לתפיסתנו, טרור תקשורתי לכל דבר ועניין. לצד זאת, יש לקבוע שורה של הטבות לפטריוטים, כפי שכבר הצענו בעבר לשר סמוטריץ' - בתחומי המיסוי, הדיור, ההעדפה במוסדות אקדמיים ועוד.
4. שלילת זכויות יוצרים ומס עונשי על "יצירות עוינות": בדיוק כפי שחוק המאבק בטרור מאפשר חילוט כספים, יש לקבוע כי סרט או יצירה שבית המשפט קבע כי הוציאו את דיבת המדינה יאבדו את הגנת זכויות היוצרים בישראל, וכל ההכנסות מהם בארץ ובחו"ל ימוסו במס עונשי של 100%, שיועבר לקרן למען נפגעי טרור ופצועי צה"ל.
5. הקמת מנגנון "תו תקן" לקרנות הקולנוע הציבוריות: קרנות הקולנוע המחלקות את כספי המסים שלנו פועלות כיום, לתפיסתנו, כמועדון סגור. יש לחייב אותן להקים ועדות לקטורים חיצוניות, שיכללו נציגי ציבור, לוחמים ומשפחות שכולות, ויוודאו מראש כי אף תסריט לא יקבל מימון ציבורי אם הוא כולל הסתה, עלילות דם נגד צה"ל או "טרור תקשורתי".
כאימהות שדואגות לעתיד הדור הבא ולכך שיתקיימו כאן גם הדורות הבאים, יש לנו דרישה ברורה מהמתמודדים לכנסת המבקשים את קולנו. אנחנו דורשות מכל מתמודד ומתמודדת להתחייב כאן ועכשיו, עוד לפני הבחירות, לאמץ את המתווה הזה ולקדמו לאחר הבחירות, לרבות הכנסתו להסכמים הקואליציוניים.
מי שלא יתחייב לכך באופן ברור עד הבחירות, ידע שהאימהות בישראל יזכרו זאת היטב בקלפי.
צדק צדק תרדופנה.
הכותבות הן ענת כנפו, יו"ר מועצת החכמות, וטלי ליברמן, אחותו של הראל שרם הי"ד, חברת מועצת החכמות ומקימת פורום מתחברים