מתחת לפני המים, במרחב שבו אין אור שמש, אין קליטה סלולרית ואין שום יכולת לדעת מה ילד יום, פועלת אחת הזרועות האסטרטגית ביותר של מדינת ישראל - שייטת הצוללות.
הגעתה לחופי הארץ של הצוללת החדשה והשישית בצי, אח"י דרקון, מהווה קפיצת מדרגה טכנולוגית ומבצעית עבור חיל הים, אך מאחורי מעטה הפלדה והמערכות המתוחכמות עומדים בני אדם. אלה הם הלוחמים שנדרשים לחיות במשך שבועות ארוכים בצפיפות, להתמודד עם אי-ודאות מתמדת, ולעבור בשבריר שנייה ממצב של רגיעה מוחלטת לדריכות שיא מבצעית.
ערוץ 7 שוחח עם ארבעה צוללנים משייטת 7 שנמצאים על סף סיום שירותים ושמע מהם על התנהלות הצוללות, על ההכשרה המפרכת ועל אי הודאות התמידית.
רס"ל ע', בן 23 מכוכב יאיר, גדל בבית דתי והתחנך במכינת "מלח הארץ" בים המלח בטרם התגייס לצוללות. במהלך שירותו כסונאריסט שירת באח"י רהב ולאחר מכן באח"י דולפין, שם המשיך לשירות קבע. ע' צבר את תקופת הים הארוכה ביותר מבין בני מחזורו, ובחר להישאר במערכת מתוך רצון להשפיע ולהשאיר חותם. לדבריו, "מה שמבדיל את הצוללנים מבעלי תפקידים יוקרתיים אחרים בצה"ל הוא העובדה שהם עושים הכל בעצמם. בשונה מטייסים שמקבלים מטוס מוכן להמראה, הצוללנים אחראים על אחזקת הכלי, תיקון התקלות והתפעול המלא, ומכירים את הצוללת ברמה העמוקה ביותר שיש".
השירות במעמקים, הוא מדגיש, דורש גמישות מנטלית נפשית יוצאת דופן. ע' מספר על מקרה שבו נאלץ להיפרד מחברתו ממש לפני יציאה למבצע מורכב בשל אי-הוודאות המלווה את השירות, ועדיין היה עליו לצאת לים ולבצע את המשימה על על הצד הטוב ביותר - וזה קרה בזכות תמיכת החברים והגיבוש.
הוא מזכיר שברגעים המבצעיים, הלחץ מרקיע שחקים. ע' מתאר מצב שבו הצוללת קולטת כלי שיט אחר במרחק קצר מאוד. במצב רגיש כזה, תפעול נכון ומהיר של הסונאר הוא החוצץ היחיד בין המשך המשימה החשאית לבין תאונה קטלנית. "כשאנחנו קולטים צוללת אחרת זה מצב מאוד רגיש. מדובר במרחק מאוד קרוב ואומר שתוך שניות, אם לא פועלים נכון, אפשר להתנגש. חייבים להיות ממוקדים מאוד".
עבור רס"ל א', בן 22 מאפרת שבגוש עציון, ההגעה לשייטת 7 לא הייתה מתוכננת. א', מדריך סנפלינג וחובב ספורט אתגרי שלמד במכינת חמדת, הוא הראשון במשפחתו שמשרת בחיל הים. הוא שירת באח"י רהב ובאח"י דולפין, וכיום משרת בקבע בסימולטור של היחידה. לדבריו, מה שלכד את תשומת ליבו בגיבוש הייתה העובדה שזהו המקום היחיד שבו המפקדים מבהירים מראש שלא אומרים למועמדים את כל האמת, מתוך נגזרת של הסיווג הביטחוני הגבוה ואופי הפעילות. הסקרנות, הוא מציין, משכה אותו אל הצוללות.
א' מתאר את אתגר המחיה בתוך בצוללת, שבו לכל לוחם יש מיטה ולוקר בגודל קופסת נעליים בלבד. בתנאים אלה נדרשים הלוחמים לשמור על מקצועיות ללא פשרות ועל אווירה טובה, גם כאשר משך המשימה אינו ידוע או כאשר מתרחשות תקלות טכניות מורכבות.
האתגר הפיזי והמנטלי מתחיל כבר בהכשרה הקשוחה, אך עם זאת לדבריו, "ההומור והגיבוש החברתי מהווים איים של שפיות". א' נזכר בחג פורים במהלך ההכשרה, עת החליטו חברי המחזור להפתיע את המפקדים ולהתייצב למד"ס בוקר כשהם מחופשים כולם לפרות - מחווה שגררה ענישה משמעתית, אך גיבשה את המחזור כולו.
כסונאריסט, א' מדגיש את כובד המשקל המוטל על כתפיו של לוחם צעיר. "למילה של הסונאריסט יש בלעדיות מוחלטת, והוא המקור הבכיר ביותר במרכז ידיעות קרב שקובע אם כלי שיט מסוים מהווה סכנה. הדילמות הללו, במיוחד בשעות הקטנות של הלילה כשהסביבה שקטה, דורשות אחריות עצומה שכן כל קביעה עלולה לשנות את נתיב הפעולה של הצוללת כולה".
תחושת ההפתעה והלמידה המתמדת היא גם נחלתו של רס"ל ס', בן 23 מעלה אדומים. ס' נולד באתיופיה, עלה לישראל בגיל שלוש, והתגייס ליחידה לאחר לימודים במכינת "מיתרים לכיש". הוא מתאר שירות שעלה על כל דמיון, המשלב תחושת שליחות אינסופית ועומס מבצעי כבד.
לדברי ס', אחד המאפיינים המרכזיים של זהות הצוללן הוא הלימוד היומיומי והשקדנות. הלוחמים יושבים שעות ארוכות עם ספרים ונהלים, לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה, כדי להכיר כל סעיף במערכות. הצניעות והלמידה היסודית הן שמונעות טעויות שעלולות לעלות בחיי אדם ברגע האמת בים, והן הכלי המרכזי להתמודדות עם אי-הוודאות המלווה את הלוחמים גם בבית, כשהם דרוכים בכל רגע לאפשרות של הקפצה פתאומית.
מאחורי תהליך המיון והבנייה של הלוחמים הללו עומדת סרן ר', בת 30, פסיכולוגית המיון וההכשרה של פלגת צוללן במערך מדעי ההתנהגות של חיל הים.
ר', שחזרה לשירות קבע במהלך המלחמה מתוך תחושת שליחות עמוקה, מסבירה כי צוללנים נדרשים ליכולות אישיותיות ומנטליות יוצאות דופן. המיון בגיבוש הוא אינטנסיבי במיוחד וכולל מבחנים אישיותיים, סימולציות, תרגילים פיזיים ובחינה מתמדת של הדינמיקה הקבוצתית.
ר' מציינת כי ההכשרה של שייטת 7 היא הכשרת "בוטיק" קטנה וייחודית, שבה הלוחמים נמצאים תחת עין פקוחה גם לאחר שהתקבלו.
המטרה המרכזית היא לאתר אנשים בעלי חוסן נפשי, כישורים חברתיים גבוהים וגמישות מנטלית, שיוכלו לפעול בתוך צוות מצומצם בתנאים של אי-ודאות מוחלטת.