המילים שנשא נריה לייטר מעל קבר אחיו, רס"ן במיל' משה לייטר ז"ל, מקבלות היום משמעות נוספת ומצמררת. בהספד דיבר נריה על הערכים שהובילו את אחיו - אהבת המשפחה והעם, תחושת השליחות, האחדות והשאיפה לניצחון - וקרא להמשיך בדרכו.
כשלוש שנים לאחר מכן, הדברים מלמדים עד כמה נריה עצמו המשיך באותה הדרך. למרות האובדן והכאב על נפילת אחיו בקרב ברצועת עזה, הוא המשיך לשרת במילואים. בפיגוע הדריסה במחסום בכביש 443 הוא נפצע אנושות.
"משה ידידיה, אחי הגדול, גדול בהכול", אמר נריה בהספד. הוא תיאר את אחיו כאדם של הנהגה, ערכיות ואהבה, שידע להתמודד עם מורכבות, להקשיב ולסלוח.
"ההנהגה שלך, הערכיות, כמה ערכי היית, האהבה, היכולת שלך לזהות כמה מורכב ולהגיע תמיד לאיזון. בעיות מבחינתך אף פעם לא היו מחסומים. ידעת להקשיב, להשמיע, ואולי, אחי, ידעת לסלוח".
בהמשך תיאר נריה את החלל הגדול שהותיר אחיו אחריו. "משה, איזה בור פתחת לנו. איך אפשר בלעדיך, לשמוע אותך, לבלות איתך, פשוט לקבל ממך ביטחון".
הוא דיבר גם על המקום המרכזי שתפסה המשפחה בחייו של משה. "איזו זוגיות ואיזו משפחה, איזה ילדים, כמה אהבה הייתה שם. כמה שהיית משמעותי בחיים בחוץ, המשפחה הייתה בשבילך הדבר הכי חשוב".
אחד החלקים הבולטים בהספד עסק באהבתו של משה לעם ישראל ובשאיפה לאחדות ולניצחון - דברים שנריה עצמו ביקש להמשיך ולשאת.
"עם ישראל היה כל כך חשוב עבורך. בימים קשים אלה בערו בך האחדות והניצחון. כל כך מתאים לך למות מות גיבורים", אמר. "אני קורא גם בשמך להמשיך עד הניצחון, בלי מצמוץ".
נריה תיאר את אחיו כשורש עמוק שעליו נשענת המשפחה. "כל תכונה שלך, כל עשייה שלך הגדירה את השורש שעליו אנחנו יושבים, ועכשיו ברגע עקרו לנו את העץ. איזה בור נפתח. איזה שורשים גדולים יש לך, איזה ענפים יפים כבר יש על העץ".
לקראת סיום הודה לאחיו על השנים המשותפות ועל הדרך שהותיר אחריו. "משה, אני רוצה להודות לך על כל השנים. למדתי ממך המון. תודה על ההוראות להפעלת החיים".
הוא חתם בתקווה שהדרך והערכים של אחיו ימשיכו הלאה: "נצליח בסוף להחזיר את העץ. כל תפילה, בקשה ותקווה שהעץ ימשיך לגדול בדרכך המיוחדת. אני מבקש ממך סליחה. אוהב אותך עד אין קץ".