השעה הייתה 4 לפנות בוקר כשמצלמת האבטחה זיהתה דמות חשודה מתקדמת מכיוון הכפר. ההליכה השפופה והשק שהחזיקה בידיה רק הגבירו את החשד מפני התרחיש של פעולה חבלנית עוינת. השומר התורן נדרך. אחרי הכל, מדובר בכפר מרצחים מוכר וותיק, שינסיונות לרצח יהודים מהווים חלק מהתפריט היומי של תושביו.
אלא שבאופן תמוה, נמנעה הדמות מלהתקרב אל החווה ונותרה במרחק של מאות מטרים ממנה - בשטחי המרעה הרחוקים. בדיוק כמה דקות אחרי שזו נכנסה לקפל קרקע ונעלמה מן העין הגיעו כוחות הביטחון שהוזעקו לשטח. בחווה עוד הספיקו לראות את הדמות נמלטת בחזרה לכפר, אך את פשר מעשיה באישון לילה לא הצליחו לגלות - גם לא בתום סריקות נרחבות שבוצעו עד אור ראשון.
האירוע לא נותר זמן רב בגדר תעלומה. פחות מיממה נדרשה לתושבי החווה לגלות לחרדתם מה חיפשה אותה הדמות, ומה היה המטען ההרסני שנשאה בשק הלבן. רועה הצאן שיצא עם עדר הכבשים כמדי יום אל המרעה, הבחין לפתע כי שתי כבשים שצעדו בראש העדר מתחילות להשתעל ולהפגין התנהגות חשודה. בתוך חצי דקה בלבד הפכו השיעולים לפרכוסים של ממש, ועד שהספיק הרועה להזעיק עזרה כבר גססו אלו למוות. סריקה מהירה וממוקדת אימתה את החשש: רעל קטלני פוזר בין העשבייה כמה שעות לפני כן, לאחר שהוטמן בתוך פיתות יבשות ותמרים ששימשו כפיתיון. המחבל שחדר בחסות החשכה התמחה כנראה בסוגי הרעלים, שכן פחות מעשר דקות חלפו מאז ליחכו הכבשים את הפיתות הטעימות ועד שנפחו את נשמתן בייסורים. לשוטרי הזיהוי הפלילי שהגיעו לזירה, לא נותר אלא לאסוף ממצאים דוממים ולקוות שאלו יסייעו באיתור קצה חוט שיוביל ללכידת המחבל וסייעניו. יותר משנה חלפה מאז, קצה החוט לא נמצא עד היום.
זהו אינו עוד טור על הפקרות "רגילה" ביהודה ושומרון - כזו שנוגעת לתופעה כללית שלא מטופלת, אלא על פצצה מתקתקת של ממש. חוליית מחבלים קונקרטית וסדרתית, ששמה לה למטרה ברורה לפגוע ביהודים ומפגינה תעוזה הולכת וגוברת מיום ליום.
דפוס הפעולה שלה עקבי, התוצאות עלולות להיות אסוניות בכל רגע, אך היא ממשיכה לפעול בחופשיות בשטח. מדובר בחוליית המחבלים שמנהלת את טרור ההרעלות באזור כביש אלון בבנימין. חולייה מהכפר הידוע לשמצה אל-מועייר, שכבר הספיקה לבצע לא פחות מעשרה פיגועי הרעלה בשנה האחרונה. מי שסומנו על ידה כמטרה היו עדרי הצאן והבקר של הגבעות והחוות באזור.
בכפר הבינו כי אלו מהווים את חוד החנית במערכה על השטחים הפתוחים, והפכו אותם ליעד מועדף. פעולה שקטה ונקייה בלילה בשטחי המרעה שקלים לחדירה, והפגיעה בעדר קשה וכואבת. הפתיונות הקטלניים מיוצרים במעבדה ביתית באחד הבתים בכפר, ובהתאם לתוצאה הקשה מפיקים המחבלים לקחים נוספים לפעם הבאה. כשהפיתות היבשות לא גרמו תמיד לצאן להסתער בתאבון על הרעל, החליפו אותן המוחות השטניים בתמרים מתוקים וערבים לחיך הבהמות. כשכמה עיזים שרדו את ניסיון ההרעלה בזכות טיפול וטרינרי מהיר, חיש מהר נמצא רעל עוצמתי יותר שגורם לקריסת מערכות בתוך 3 דקות.
באחת הפעמים הראשונות עוד הצליחו לזהות תושבי אחת החוות את ניסיון ההרעלה בזמן אמת. 2 דמויות חשודות שיצאו מבית מבודד בפאתי הכפר נראו משוטטות בשטחי המרעה ומתעסקות בעשבייה. כשהבינו שזוהו, נמלטו השניים בחזרה לבית, אבל לא יותר מדקה נדרשה כדי לגלות עשרות תמרים מורעלים שפוזרו במקום בו הלכו לפני רגע.
כוחות צבא ומשטרה שהוקפצו פרצו אל הבית שידוע כביתה של חמולה תומכת חמאס, ולמרבה ההפתעה גילו כי 2 מבני הבית עוטים בדיוק את אותם הבגדים שלבשו החשודים שפיזרו את הרעל. אחד מהם נעצר ואף זכה להודעת דוברות רשמית של המשטרה, אך שוחרר לביתו בתוך ימים ספורים. כששבועיים בדיוק לאחר מכן התרחש באותו מקום פיגוע הרעלה נוסף שגבה את חייהן של 2 עיזים, לא נמצא אדם אחד בנקודות ההתיישבות באזור שנפל מהכסא. ארבעה ערבים מהכפר נעצרו מיד לאחר האירוע, אולם נפלטו גם הם בדלת המסתובבת יומיים בלבד לאחר מעצרם. בכפר מיהרו לחגוג את הניצחון.
חברי החולייה ראו כי טוב והחליטו לעלות מדרגה. בפעולה לילית השליכו מחבלים רעל ליותר מעשרה בורות מים בשטחי המרעה של גבעה וחווה באזור, וגרמו למותם של כמה ראשי צאן נוספים ששתו מאחד מהם. רק בדיקה מהירה שחשפה את כי יתר הבורות הורעלו אף הם מנעה תוצאות קשות בהרבה. אחרי הבורות הגיע גם תורן של שקתות המים במרעה. עוד שתי עיזים נפחו את נפשן בייסורים, ובנקודות ההתיישבות פתחו במאבק יומיומי לסיכול נסיונות ההרעלה. סיורים תכופים יותר בוצעו, תרופות נוגדות רעל נרכשו והוצמדו לכל בעל חווה, אבל התוצאות היו חלקיות ביותר. הפיגועים המשיכו להכות גם בתקופה האחרונה אחת לכמה שבועות, ורק במקצת מהפעמים הצליחו הרועים להביא להחלמתן של הבהמות שנפגעו בעזרת טיפול וטרינרי מהיר.
באירוע הרעלה אחר שהתרחש בצידו השני של הכפר נמלטו המחבלים שוב לבית מבודד ששכן בפאתים. כשכוחות הגיעו לבצע סריקות בזירה, ניסתה שוטרת ממוצא ערבי לבדוק אם האירוע תועד במצלמות האבטחה של המבנה, אולם הערבי ששהה במקום הסביר בפנים תמימות כי בדיוק באותו יום "התרחשה הפסקת חשמל" במקום. אין ספק, צירוף מקרים נדיר.
השיחה נוהלה כולה בערבית, והשוטרת שכבר עמדה לעזוב את המקום הופתעה כשאחד מרועי הצאן שהתלווה לכוחות הבין היטב את הנאמר, ודרש לדעת מדוע אינה בוחרת לעצור את דיירי הבית בחשד לשיבוש הליכי חקירה. היא גמגמה משהו על "צו חיפוש שאין בידיה" ועזבה את הזירה מבלי לעכב אפילו את אחד מהם לחקירה ותשאול.
זה אולי אירוע מקומם נוסף בשרשרת המחדלים שזועקת לשמים, אולם דווקא בנוגע לטיפול של גורמי השטח הינו מקרה חריג מאוד. במרבית המקרים העניקו חיילי הגדוד הגזרתי ושוטרי תחנת בנימין טיפול מקצועי ומהיר, קפצו לשטח בכל פעם והפגינו מוטיבציה ללכידת המחבלים, אך למרות הרצון הטוב מצאו אלו את עצמם רודפים פעם אחר פעם אחרי הרוח.
המחבלים שכאמור נמנים על חולייה מקצועית ומאומנת פועלים בלי להשאיר עקבות, ולתחנת בנימין על מיטב חוקריה שניחנו במפקדת תחנה נחושה ומסורה פשוט לא קיימים הכלים המודיעינים כדי לסגור עליה מעגל. כמוה גם למג"ד הגזרתי - התקפי ככל שיהיה, ואכן היה כזה בגזרה בתשעת החודשים האחרונים. למי כן קיימים כלים כאלו, ובשפע? לימ"ר ש"י ושב"כ. יחידות שכל כולן מושתתות על מערך מודיעיני עשיר שמסוגל לחבר את קצוות החוטים לכדי תמונה ברורה בתוך ימים ספורים.
באופן אבסורדי שגובל ברשלנות פושעת, שני הגופים הללו לא חשבו במשך למעלה משנה שיש צורך בהצטרפותם לחקירה. את הנוהל האוטומטי שמכניס את אנשי המחלקה היהודית ובכירי ימ"ר ש"י לתמונה על כל גיהוק של נער גבעות, איש מראשי מערכת הביטחון לא טרח להפעיל כלפי הפצצה המתקתקת הזו. יום אחד, כשיחשפו הפרוטוקולים הפנימיים בעוד 50 שנה, אולי נגלה את הסיבה לכך. מי יודע אם בכלל הגדירו זאת בשב"כ כ"חיכוך" או "עבירות רכוש ברף נמוך" - במקום להבין שמדובר בטרור לכל דבר ועניין והמרחק בין המצב העדכני לאירוע של השלכת קופסת רעל לתוך מגדל מי שתייה באחת החוות, חלילה, קצר מזה שמפריד בין הכסא המתנדנד בבניין בעל 2 הקומות במחוז ש"י לפינת הקפה.
בינתיים רשמו המחבלים בכפר אל מועייר עליית מדרגה נוספת ביום שישי שעבר, ועברו לשימוש בנשק חם. טרם ידוע האם מדובר בחוליית המרעילים או שמא בפעילי טרור אחרים שקיבלו רוח גבית, אך היינו כפסע מאסון נוסף.
תושב חוות מצודת דוד ששהה בקצה החווה בסמוך לריינג'ר הביטחון שחנה במקום, שמע קולות ירי קרובים אבל התקשה לזהות אם אלו היו מכוונים אליו. כשעלה על הריינג'ר כעבור כשלוש שעות גילה כי קליע שנורה מקלצנ'יקוב חדר את קורת הברזל הקדמית ופספס את מושב הנהג בסנטימטרים ספורים. הירי היה מדויק, אלא שהמחבלים פספסו ככל הנראה את העובדה שכלי הרכב היה ריק מאדם.
טרור ההרעלות חרג מזמן מעבר לגבולות כביש אלון, אולם הכפר אל-מועייר היה ונותר סמל לקן טרור עקשן ונועז. לא ירחק היום שההפקרות הפושעת ששוררת בגזרה הזו, תקרין גם על מקומות רחוקים ושקטים יותר שעלולים לרצות ללכת בדרכם. סמלי טרור דוגמת כפר המרצחים הזה, יש לגדוע ובמלוא העוצמה עוד לפני שיספיקו להרים את הראש. האויב יושב כעת ובוחן ב7 עיניים את רף ההכלה של מערכת הביטחון. אם חפצי חיים אנו, עליו לגלות עוד השבוע ששגה באופן טראגי בהערכותיו.