פטירתו של הרב מרדכי אוירבך זצ"ל הותירה חלל גדול בעולם התורה התל-אביבי, אך גם הרבה מעבר לו. הרב בנימין טבדי, רב קהילת "שטיבל יד בנימין" ור"מ במספר ישיבות בציונות הדתית, זכה במשך כמה שנים להגיע מדי יום שישי לביתו של הרב אוירבך וללמוד עמו בחברותא במשך כשעתיים.
הוא מסביר שכדי להבין את דמותו של הרב אוירבך צריך לראות אותה כחלק מדור מיוחד של גדולי תורה שחיו ופעלו בתל אביב - רבנים שבאו מתוך העולם החרדי, אך נוצר בינם לבין בני תורה מהציבור הציוני-דתי קשר עמוק וטבעי.
"זכיתי לקרבה לרב מרדכי אוירבך במשך מספר שנים. למדנו חברותא בימי שישי אצלו בבית. יש לי הרבה מה לספר על האירועים האלה, אבל לפני זה צריך לדעת משהו על רבני תל אביב בכלל. לצערנו, בשנים האחרונות איבדנו כמה מעמודי התורה של תל אביב. עכשיו את הרב אוירבך, לפני מספר שבועות את הגאון הרב בן ציון נשר, ולפני כמה שנים את הגאון הרב חיים גדליה צימבליסט, ועוד כמה רבנים שהיו עמודי התורה בתל אביב".
למרות השיוך החרדי המובהק של אותם תלמידי חכמים, מספר הרב טבדי כי הגבולות המגזריים לא מנעו קשר משמעותי מאוד עם בני הציונות הדתית ועם ישיבותיה. "למרות שהם הגיעו מהעולם החרדי, הציבור הציוני-דתי היה קשור אליהם מאוד מאוד. גם ישיבת מעלה אליהו הייתה קשורה אליהם. הרב צימבליסט לימד במעלה אליהו, הרב נשר היה מגיע לאירועים, והרב מרדכי אוירבך היה קשור מאוד לישיבה. דרך זה הכרתי את הרבנים. זכיתי לקבוע איתם גם חברותות וקשר אישי. עם הרב אוירבך, כמו שאמרתי, למדתי בימי שישי כשעתיים. בחורף בערך בין שתים-עשרה וחצי לשתיים וחצי, ובקיץ בין אחת וחצי לשלוש וחצי".
אחד הדברים שהותירו בו רושם עמוק היה האופן שבו דיבר הרב אוירבך על הראי"ה קוק זצ"ל. לדבריו, הרב אוירבך חזר בפניו כמה פעמים על מסורת משפחתית ברורה מבית אביו, הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. "כמה פעמים הרב אוירבך הדגיש בפניי שאצלם בבית, 'הרב' - זה הרב קוק. אצלם בבית, הכוונה אצל רבי שלמה זלמן אוירבך, 'הרב' זה הרב קוק. ואחריו 'הרב' זה הרב חרל"פ, שהיה רבה של שערי חסד".
מבחינתו של הרב טבדי, האמירה הזאת השתלבה באישיותו הרחבה של הרב אוירבך, שלא ראה את התורה דרך תחום אחד בלבד. "הרב מרדכי אוירבך היה מיוחד בכך שהוא היה איש רב-אנפין. יש רבנים שהתחום המרכזי שלהם הוא ההלכה, ובפרט בציבור החרדי. הרב אוירבך היה איש רחב אופקים. מספר פעמים דיברנו על כך שבצעירותו הוא למד כתבים של הרב קוק, 'אגרות הראיה' וכן הלאה".
אחת השיחות ביניהם עסקה בהבדלים שבין התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי. הרב אוירבך הביא באוזניו הבחנה ששמע מאביו, רבי שלמה זלמן. "דיברנו קצת על הבבלי והירושלמי. הוא אמר שאבא שלו, רבי שלמה זלמן, אמר שהשמעתתא - ההלכות - בבבלי יותר ברורות, ואילו האגדתא בירושלמי יותר ברורה. הוא אמר שהוא ראה גם אצל הרב קוק, באחת האגרות שלו - אנחנו יודעים שזו אגרת ק"ג - שגם העניין של ארץ ישראל הוא עניין האגדה, ולכן רוח ה' נוססה בירושלמי בענייני האגדות. 'דבר ה' - זו הלכה', זה הבבלי; 'דבר ה' - זו אגדה', זה הירושלמי".
פן מרכזי נוסף בדמותו של הרב אוירבך, מספר הרב טבדי, היה הקשר העמוק שלו לעולם בעלי התשובה. בתל אביב הגיעו אליו יהודים מרקעים שונים מאוד - ובהם גם אנשים שהגיעו מלב התרבות התל-אביבית. "הרב אוירבך היה עמוד של תורה לבעלי התשובה בתל אביב. חלקם גם דמויות מפורסמות שהיו, נקרא לזה, מהבוהמה של תל אביב, אבל גם בחורים ובחורות פשוטים יותר, עממיים יותר, שהם בעצמם התחברו ליהדות בכל מיני דרכים. חלקם הגיעו מעולמות שהרב אוירבך עצמו לא היה מחובר אליהם, כמו ברסלב. אבל הם מצאו ברב אוירבך את העמוד הגדול".
לדברי הרב טבדי, סוד כוחו לא היה רק בידיעותיו התורניות או ביראת השמים שלו. הוא נשא עמו דבר שקשה יותר להגדיר - מסורת חיה. "חוץ מתורה ויראת שמים, אני קורא לזה 'עמוד המסורת'. הרב אוירבך, בנו של הרב שלמה זלמן, הביא את מסורת הפסיקה של אביו והצליח להנגיש אותה ואת הרוח שעומדת מאחוריה ליהודים רחוקים מתורה ומצוות, שבאו להתקרב ומצאו בו את העוגן הגדול".
ההיכרות עם הרב אוירבך לא נותרה רק בתחום בית המדרש. בשלב מסוים גם ילדיו של הרב טבדי למדו במוסדות שהקים הרב בתל אביב, ובהם תלמוד התורה "אביר יעקב". "בשלב מסוים הילדים שלי למדו במוסדות המיוחדים שהרב אוירבך פתח, בתלמוד תורה המיוחד 'אביר יעקב'. שם שמו דגש מיוחד על הלב של התלמידים. בניגוד למוסדות אחרים, שנקרא לזה - הדגישו דגשים אחרים, במוסדות של הרב אוירבך הייתה התחשבות בעובדה שהילדים לא הגיעו מרקע חרדי. שוב, זה יצר את המיוחדות, את הגוונים המיוחדים. כמובן, עם יראת שמים, עם העוגנים ועם המסורות - הייתה גם הפנייה כלפי עולם הרגש, עולם העשייה ועולם היצירה של הילדים".
מי שראה את הרב אוירבך בעיקר כפוסק וכאיש הלכה, אומר הרב טבדי, הכיר רק חלק מדמותו. בביתו ניתן היה לראות עדות מוחשית לעיסוקו גם בתורת הסוד. "הרב אוירבך היה מחובר לא רק לעולם ההלכה. ספר 'עץ חיים' שהיה אצלו בבית, והיינו לומדים אצלו בחדר שבו הוא היה מונח, היה ממש קרוע לחלוטין. ראו שהרב שקוע גם בעולם הסוד. זה היה דבר מרכזי אצלו".
לצד גדלותו התורנית, הרב טבדי נזכר גם ביחס האישי שהעניק לו הרב אוירבך, שהיה אז צעיר ממנו בשנים רבות ומעולם תרבותי והשקפתי אחר. "ביחס אליי זכיתי ממנו לקרבה מיוחדת. אני לא יכול להרחיב כשאני מדבר על עצמי, אבל הוא ציפה מהאנשים שהיו בסביבתו - גם חלק מבני משפחתו, הילדים, אשתו, וגם ילדים גדולים שבאו לבקר אותו, וגם מבני קהילתו - לכבד אותי. הוא ראה בי, נקרא לזה, סוג של תלמיד חכם, למרות הבדלי ההשקפה והבדלי התרבות שמהם הגענו".
החברותא השבועית הייתה עבור הרב טבדי עולם בפני עצמו. בימי שישי היה הרב אוירבך מניח תפילין, והשניים היו צוללים יחד ללימוד. "בימי שישי, כשלמדנו ביחד, הרב אוירבך היה מניח תפילין. הוא ראה בזה איזושהי הזדמנות ללמוד עם בחור צעיר, ככה, מלא התלהבות. הלימוד שלנו היה מגוון. במשך שנתיים למדנו 'אבני מילואים'. הייתי אז שקוע בלימודי אבן העזר, ולמדנו 'אבני מילואים' על הסדר. אחרי זה שינינו את הכיוון ולמדנו את 'פרי צדיק' לרבי צדוק הכהן מלובלין".
דווקא המעבר בין שני הספרים - למדנות הלכתית מצד אחד ותורת החסידות והמחשבה מצד שני - המחיש עבורו את רוחב עולמו של הרב אוירבך. "האמת היא שהוא לימד אותי שני דברים בלימודים האלה. קודם כל ב'אבני מילואים' הוא לימד אותי איך לומדים 'אבני מילואים'. בדרך כלל, אני לפחות, כשהתחלתי ללמוד 'אבני מילואים', על כל ראיה שלו הייתי דן ומנסה לראות אם אפשר לדחות אותה".
אצל הרב אוירבך הוא גילה שיטת לימוד אחרת: לא למהר להתווכח עם הטקסט, אלא קודם להקשיב לו ולתפוס את הבניין הכולל. "אצל הרב אוירבך הלימוד היה זורם. הוא כאילו אמר: בוא קודם כל נקשיב למה הוא אומר. הוא לא אמר את המשפט הזה ממש כך, אבל זאת הייתה צורת הלימוד. בוא נקלוט את הכלל, את הכלל שיש פה לפני הראיות והפלפולים הנקודתיים והדחייה של כל ראיה, אם אפשר לדחות אותה. קודם כל תנסה להבין את הכלל שהוא בונה כאן. זה היה עבורי חינוך גדול. וגם ברבי צדוק הוא לימד אותי איך לנסח רעיונות ואיך להגדיר דברים בתורת רבי צדוק".
עולמו של הרב אוירבך לא הסתיים בספרים. מדי שבת נפתח הבית לאורחים, ובפרט לבעלי תשובה שנמצאו בשלבים שונים במסעם. "הרב אוירבך אירח כל שבת בביתו יהודים, שוב - בעלי תשובה בשלבים שונים. גם אנשים שכבר היו שנים רבות בעלי תשובה אכלו איתו על שולחנו. ביתו היה פתוח לאורחים. גם אנחנו זכינו כמה פעמים לסעוד אצלו בלילי שבת יחד עם עוד חברים".
כשמבקש הרב טבדי לזקק את הנקודה המרכזית שלמד בבית הזה, הוא חוזר שוב למילה "מסורת". לא מסורת במובן הנוסטלגי, אלא דרך חיים שבה ההלכה משתלבת בטבעיות בתוך החיים. "אני חושב שזאת אולי גולת הכותרת: מסורת של תורה, מסורת מבית אבא, מסורת שבה ההלכות הן מחוברות. גם ההנהגות נעשות בנחת. זאת אומרת, לא לחץ ולא איזשהם דינים פרטיים שמנהלים את האדם, אלא מלכתחילה בונים את המערכת באופן כזה כדי לא להיכנס לבלגן. מייצרים הנהגות מיוחדות כדי לא להיכנס לבלגן".
סיפור אחד, לכאורה קטן, נחרת במיוחד בזיכרונו של הרב טבדי. הוא נוגע למנהג שקיבל על עצמו כבר כנער ביחס לטלטול בשבת במקום שיש בו עירוב. "אני כבר שנים, מגיל צעיר, מגיל חמש-עשרה, נוהג בשבת לא לקחת מפתח בדרך הרגילה אלא רק בשינוי. שם אותו בחגורה או משהו כזה".
באחת השבתות הגיע לבקר את הרב אוירבך, והרב הבחין מיד באופן שבו הוא נושא את המפתח. "הרב אוירבך ראה אותי בשבת מגיע אליו לבקר אותו. הוא אמר לי: 'תגיד לי, למה אתה שם את המפתח בשינוי?'. אמרתי: 'רב, אני מחמיר לא לעשות את המלאכה בצורה הרגילה. אם כבר לעשות, אז בשינוי'. אז הוא אמר לי: 'תראה, זה קצת מוזר. יהודי צריך להיראות נורמלי. הוא לא צריך ללכת בצורה מוזרה כזאת עם המפתח'".
הרב טבדי לא ויתר. בשבת שלאחר מכן חזר אל הרב אוירבך עם ראיה חיה - הרב חיים גדליה צימבליסט, שאותו הרב אוירבך העריך מאוד. "שבת אחרי זה באתי אליו עוד פעם. אמרתי לו: 'תראה הרב, הרב צימבליסט - שהרב מאוד מאוד העריך אותו - תמיד הולך עם המפתח בצורה של שינוי. גם הוא הולך בשינוי'".
תשובתו של הרב אוירבך הייתה שיעור בפני עצמו. הוא לא ביטל את הרב צימבליסט ולא ניסה להעמיד את עצמו מולו, אלא חזר אל המסורת שקיבל בבית אביו. "הוא אמר לי: 'אם הרב צימבליסט אומר את זה... אני קיבלתי מבית אבא את המסורת שאם אתה לא מטלטל - אל תטלטל. אם אתה כבר מטלטל - תטלטל. שינוי באופן קבוע, אם יש לך צורך מסוים זה דבר אחד, אבל באופן קבוע, כל שבת בשינוי, זאת לא צורה של יהודי'".
מכאן החל מעין משא ומתן מרתק בין שני תלמידי החכמים, כאשר הרב טבדי משמש כשליח המעביר את הדברים מאחד לשני. "באתי לרב צימבליסט ואמרתי לו: 'תראה, ככה אמר הרב אוירבך'. אז הרב צימבליסט אמר: 'תראה, הרב אוירבך צודק'".
אלא שהרב צימבליסט הוסיף הסתייגות שהפכה את הדיון הקטן על מפתח בשבת לשיחה רחבה בהרבה על מצבו של עם ישראל בגלות. "אבל אתה יודע, עם ישראל בגלות. נהיו הרבה ספקות. אז כחלק מהנורמליות של הגלות, זה לפעמים קצת להיות משונה, לעשות משהו בשינוי. גם זה חלק מהנורמליות".
הרב טבדי שב עם הדברים אל הרב אוירבך, וגם הפעם קיבל תשובה שמבחינתו תמצתה תפיסת עולם שלמה. "חזרתי לרב אוירבך. הוא אמר: 'הרב צימבליסט צודק. אבל גם בתוך הגלות, גם כשהספקות עוד לא התבררו, עד שסנהדרין תפתור את כל הספקות - גם שם צריך להיות נורמלי".