הודעתו של הבית הלבן על פתיחת ערוץ חדש שיסקר את הנשיא טראמפ 24/7 לאחר העימות שלו עם כלי התקשורת באה על רקע סקרים המעידים כי רמת הפופולריות של נשיא ארה"ב נמצאת בשפל גדול.
רות פינס פלדמן, עמיתת מחקר במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית ודוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב, מנתחת בשיחה עם ערוץ 7 את הסיבות למהלך.
"העימות של טראמפ עם התקשורת אינו חדש, אך ללא ספק הגיעה לנקודת רתיחה. טראמפ טוען לאורך שנים שהתקשורת "המיינסטרים" אינה הוגנת כלפיו, וגם השריש את המושג "פייק ניוז". כעת הוא החרים את CNN, MSNOW ופוליטיקו, בטענה שהם מפרסמים שוב ושוב "חדשות כוזבות", ואף האשים אותם בכתיבת "בדיות ושקרים" עליו והממשל", אומרת פינס פלדמן.
היא מציינת כי "טראמפ נמצא בתקופה שבה התמיכה הציבורית בו נשחקת, ונמצאת בשפל. קיימת ביקורת ציבורית רחבה כלפיו, גם ובמיוחד בנושאי פנים ובכלל באופן שבו הוא נוקט יד חופשית מידי בשינויים שמבצע על דעת עצמו כלפי מוסדות שלטון, למשל השיפוץ המסיבי בבית הלבן שלא קיבל אישור. טראמפ סופג ביקורות רבות, לכן השליטה במסר ובמסגור התקשורתי הופכת מבחינתו לחשובה במיוחד".
לדבריה, יש גם סיבות נוספות לקצר ההולך וגדל מול התקשורת. "העזיבה של דוברת הבית הלבן, קרוליין לויט, והעובדה שעדיין לא מונה לה מחליף קבוע, הן נקודות שצריך להביא בחשבון. לויט הייתה אמנם דמות תקיפה ומזוהה מאוד עם טראמפ, אבל היא ידעה גם לחבר בין הבית הלבן לבין עולם התקשורת. בתקופתה נפתחה גישה משמעותית יותר לפודקאסטים, כלי תקשורת דיגיטליים, עיתונאים עצמאיים וגופי תקשורת שאינם חלק מהמיינסטרים. לכן עזיבתה אינה רק חילופי תפקידים; היא עשויה להעיד גם על שינוי באופן שבו הבית הלבן מנהל את מערכת היחסים שלו עם התקשורת - במיוחד בתקופה שבה התפקיד עצמו נותר ללא איוש קבוע".
לכן, מעריכה פינס פלדמן, טראמפ מנסה לעקוף את התקשורת המסורתית. "טראמפ יודע שהתקשורת קובעת את סדר היום, ולפי ההגיון שלו - במקום לאפשר לה לקבוע עבורו את הנרטיב, הוא מנסה לעקוף אותה ולפנות ישירות לציבור. מנקודת מבטו, הקמת ערוץ תקשורת ישיר היא דרך לעקוף את מה שהוא רואה כמערכת תקשורת עוינת ולהעביר את המסר שלו ישירות לציבור".
עם זאת היא מזכירה ש"בארה"ב כללי המשחק גדולים יותר מנשיא כזה או אחר, וגם מטראמפ. חופש העיתונות והעיקרון של תקשורת עצמאית הם חלק מהיסודות החוקתיים והדמוקרטיים של ארצות הברית. הנשיא יכול לבקר עיתונאים, יכול לומר שהוא חושב שהם משקרים ויכול להקים ערוץ תקשורת משלו - אבל הוא אינו יכול להפוך את התקשורת הממשלתית לתחליף לתקשורת החופשית. זו בדיוק הסיבה שהתגובה של כלי התקשורת מעניינת. גם רשת כמו פוקס ניוז מבינה שהכללים האלה אינם מגינים רק על CNN או על כלי תקשורת המזוהים עם השמאל. הם מגינים גם עליה. אם היום נשיא רפובליקני יכול להחרים גוף תקשורת משום שהוא אינו אוהב את הסיקור שלו, בעוד שנתיים יכול להיות נשיא דמוקרטי שיחליט להחרים את פוקס ניוז. הגלגל מסתובב".
היא מציינת שהפעם גם ערוצים הנחשבים מזוהים עם הצד הרפובליקני - אינם ממהרים לתפוס עמדה לטובת טראמפ. "זה בהחלט משמעותי. צריך להבין שפוקס ניוז יכולה להיות מזוהה עם הציבור השמרני ובמקביל להגן על העיקרון של חופש העיתונות. אלה אינם דברים סותרים. במקרה הזה מדובר באינטרס מוסדי של התקשורת כולה. פוקס יודעת היטב שהממשלה אינה צריכה להיות זו שקובעת אילו כלי תקשורת רשאים לסקר אותה על פי מידת הנוחות שלה מהסיקור. אם היום החרם מופנה כלפי CNN, מחר אותו מנגנון יכול להיות מופנה כלפי פוקס".
פינס פלדמן מדגישה כי "מדובר במערכת של כללים ומוסדות שאמורים לשרוד גם כאשר הנשיא מתחלף. טראמפ לא יהיה נשיא לנצח. לכן ההצטרפות של פוקס לרשתות האחרות היא בראש ובראשונה אמירה עקרונית: התקשורת אינה יכולה להסכים לכך שהממשל יקבע מי רשאי לסקר אותו ומי לא רק בגלל שהנשיא אינו מרוצה מהסיקור.במונחים של המאבק בין הנשיא לבין מוסדות התקשורת האמריקניים. טראמפ מנסה לשבור את המודל הישן ולייצר לעצמו ערוצי תקשורת ישירים; מנגד, התקשורת מבינה שהסכמה למהלך כזה עלולה ליצור תקדים שיום אחד יופנה גם כלפיה".
בעת האחרונה פורסמו מספר סקרים המעידים שהנשיא נמצא בתקופת שפל ציבורית - בעוד בחירות האמצע מתקרבות וייתכן שמעמדו יפגע במועמדים רפובליקנים לבתי הנבחרים. "הירידה בתמיכה בטראמפ בהחלט יכולה להשפיע, אבל צריך להפריד בין התמיכה האישית בנשיא לבין התמיכה במפלגה ובמועמדים הרפובליקנים", מסבירה פינס פלדמן. "בחירות האמצע אינן משאל עם ישיר על טראמפ, ובכל מרוץ יש משמעות גדולה לזהות המועמד, לאופי המדינה או המחוז ולנושאים שמעסיקים את הבוחרים. אנחנו כבר רואים שההשפעה של טראמפ על מועמדים רפובליקנים אינה אחידה. במדינות רפובליקניות מובהקות מועמדים שהוא תומך בהם עדיין יכולים להצליח, בעוד שבמדינות תחרותיות יותר ההתאמה בין התמיכה בטראמפ לבין התמיכה במפלגה הרפובליקנית נחלשת".
לדעתה יש עוד פרמטר חשוב שצריך לקחת בחשבון לקראת בחירות האמצע. "צריך לזכור גם שטראמפ נמצא בכהונה האחרונה שלו. לכן המערכת הפוליטית מתחילה להסתכל קדימה, אל היום שאחרי טראמפ. מועמדים רפובליקנים צריכים לבנות לעצמם זהות פוליטית משלהם, ולא יכולים להניח שהנשיא יעביר אליהם אוטומטית את התמיכה האישית שלו. מצד שני, הרפובליקנים יכולים ליהנות גם מחולשה של הדמוקרטים. ההקצנה של המפלגה הדמוקרטית והתחזקותם של מועמדים המזוהים עם האגף הפרוגרסיבי עלולות להרחיק מצביעי מרכז ועצמאיים. כלומר, אדם יכול להיות לא מרוצה מטראמפ ועדיין להצביע לרפובליקני בקונגרס משום שהוא אינו רוצה לראות את הדמוקרטים הפרוגרסיביים מתחזקים".
פינס פלדמן מדגישה כי טראמפ מבין את חולשתו הנוכחות ומנסה להיאבק בה בדרכיו. "טראמפ מבין את מצבו הפוליטי, והוא כנראה מבין שאחת הבעיות המרכזיות שלו היא תחושת הדשדוש. הבוחר שתומך בטראמפ מצפה ממנו להתנהל מסוג מסוים: החלטיות, כוח, מהירות ותוצאות. אם הנשיא משמיע במשך תקופה ארוכה איומים קשים כלפי איראן, אבל המערכה נמשכת בלי הכרעה ברורה, נוצר פער בין הציפייה לבין המציאות. מבחינת טראמפ, הפער הזה עלול להיות מסוכן יותר מעצם הפעולה הצבאית".
היא מסבירה כי מבחינת הנשיא, הדרך לצאת מהמצב הפוליטי הנוכחי היא לא בהכרח להוריד פרופיל אלא להראות שהמדיניות שלו עובדת. "הוא צריך לעבור מהצהרות לפעולות נחרצות, להביא תוצאות בשטח ולקצר ככל האפשר את משך המערכה. במקביל, הוא צריך להציג תוצאות בזירה הכלכלית, ובעיקר בנושא מחירי הדלק והאנרגיה, שמורגשים באופן ישיר אצל האמריקאי".
"מבחינת טראמפ, אם הוא יצליח להציג הישג משמעותי בזירה הבינלאומית ובמקביל להקל על הלחץ הכלכלי בתוך ארצות הברית, הוא יכול לשנות את סדר היום. אנחנו רואים התחלה עם המהלכים המבוצעים במצרי הורמוז של צבא ארה"ב - ליווי הספינות וסילוק המוקשים. השאלה הגדולה היא האם יפעל גם מול החות'ים והאם יפעל מול איראן ישירות שוב. אם המערכה תימשך ללא תוצאה ברורה והמחירים יישארו גבוהים, היא תמשיך להיות מקור לחולשה פוליטית.
בסופו של דבר, מבחינת הרפובליקנים, השאלה היא לא רק כמה טראמפ פופולרי. השאלה היא האם הם מצליחים לשמור על יכולת המשילות בקונגרס. מבחינת ישראל, לכך יש חשיבות מיוחדת, משום שקונגרס וסנאט שמזוהים עם מחויבות לברית האמריקנית-ישראלית משפיעים על סיוע ביטחוני, שיתוף פעולה אסטרטגי ומדיניות ארצות הברית במזרח התיכון", מסכמת פינס פלדמן.