ההשמדה הדרמטית של רשת המנהרות האסטרטגית ברכס עלי טאהר, באמצעות יותר מ-1,100 טונות של חומר נפץ, היא הרבה מעבר להישג הנדסי ומבצעי מזהיר.
היא מהווה שיעור אסטרטגי מהדהד בניהול סיכונים ובמחיר הלחימה. החרבת מרכז העצבים של חיזבאללה נעשתה בדרך הראויה, באופן יזום, מתוכנן מראש, ועל פי תכתיב וקצב מבצעי ישראלי.
כעת, כשהאבק שוקע מעל הרכס, הגיעה העת להציב סימן שאלה גדול מול המציאות המתגבשת ביהודה ושומרון. השאלה איזה מודל נרצה לראות שם היא למעשה רטורית, שכן תג המחיר של הבחירה האסטרטגית שלנו בקו המגע הקרקעי כבר רשום בדם:
מודל ההכלה וההפתעה בעזה: המודל שבו ישראל בחרה לנהל את הסיכון הקרקעי ולהמתין שהאויב יפעל ראשון. המכה שחטפנו, החל מטבח ה-7 באוקטובר שבו נרצחו למעלה מ-800 אזרחים, ועד למחיר הדמים הנורא של תמרון קרקעי מול צבא טרור מבוצר שגבה את חייהם של למעלה מ-470 לוחמים שנפלו ברצועה, היא העדות הכואבת ביותר לכך שפסיביות היא האופציה המסוכנת ביותר.
מודל היוזמה וההתקפיות בלבנון: המודל שבו ישראל סירבה לקבל את כללי המשחק של האויב והחליטה להשמיד את תשתיות הפשיטה קדימה. הפגיעה הממוקדת ופירוק מערכי הקומנדו הקרקעיים של כוח רדואן הניבו הישגים עצומים במחירים נמוכים בהרבה, כאשר בתמרון הקרקעי בדרום לבנון נפלו כ-50 לוחמים.
המשוואה פשוטה: התקפיות יוזמת מול תשתיות פשיטה עולה פחות בדם ובדמים מאשר מגננה שכשלה.
מי שמסרב להבין את המשוואה הזו ביחס לגזרה המזרחית, מוזמן לקרוא את הדו"ח המטלטל של תנועת רגבים, "הכתובת על החומה". הדו"ח מוכיח באותות ובמופתים כי הרשות הפלסטינית בונה ומאמנת בחסות המערב צבא צללים התקפי של עשרות אלפי חמושים. כוחות אלו מתאמנים ללוחמה בשטח בנוי וכיבוש יישובים, בניין כוח מובהק שייעודו אחד והוא פשיטה רחבת היקף על יישובי ישראל ביום פקודה.
אלא שבניגוד לעזה או ללבנון, האתגר ביהודה ושומרון גדול ומורכב פי כמה. ביו"ש אין קווי גבול ברורים ואין גדרות מפרידות. מדובר בתא שטח פתוח שבו היישובים היהודיים משולבים בתוך ריכוזי אוכלוסייה ערביים צפופים. במציאות כזו, שבה קו המגע הוא חצר הבית, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שום מודל של ניהול סיכונים. אם חלילה תתממש פשיטה, האויב ימצא את עצמו בתוך דקות בלב היישובים ובתוך ערי קו התפר של מרכז הארץ.
כהערת אגב, מאותו הטעם בדיוק נדרש מענה מיידי ויזום גם למכת המדינה של עשרות אלפי כלי הנשק הבלתי חוקיים בחברה הערבית-הישראלית, שעלולים להפוך ברגע מפלילי ללאומני ולפתוח חזית פנימית בזמן פקודה.
המסקנה המתבקשת מתוך הניסיון המצטבר והמדמם שצברנו בשנים האחרונות אינה רק תיאורטית, אלא היא מחייבת מעשה. אסור לנו להמתין להתגבשות האיום ביהודה ושומרון. חובה עלינו ליישם הלכה למעשה את המסקנות החד-משמעיות של המערכה ולפרק את תשתיות הפשיטה של הרשות באופן אקטיבי, יזום ויומיומי, לפני שהן יופעלו נגדנו. היוזמה אינה מותרות, היא הדרך האחראית והבטוחה ביותר למנוע את האסון הבא.
הכותב הוא חבר בתנועת הליכוד