הסופר והמשורר יהודה אטלס הלך לעולמו בגיל 89, כך עדכן בית החולים איכילוב בתל אביב.
אטלס, סופר, משורר, מתרגם, עורך ועיתונאי, היה מזוהה במשך עשרות שנים עם ספרות הילדים בישראל, ובעיקר עם ספרו "והילד הזה הוא אני", שראה אור בשנת 1977 והציג בשירים קצרים את עולמו של הילד מנקודת מבטו.
הספר, שזכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער ותורגם גם לאנגלית, הביא לפרסומו של אטלס והיה הראשון בשורה של ספרים שכתב בסגנון דומה. אחריו ראו אור בין היתר "גם הילד הזה הוא אני", "ורק אני לא", "אני רוצה שפתאום" ו"הילדה שאני אוהב".
אטלס עצמו הסביר לאורך השנים כי כתיבתו לילדים נגעה גם בעולמם של המבוגרים. "כל אדם בתוך הראש שלו הוא ילד. כשנשכח הכול, את הילדות שלנו נזכור", אמר בעבר. "כל אדם נושא את ילדותו כל חייו, כל מה שאני כותב על ילדים נכון גם למבוגרים".
לצד יצירתו הספרותית עסק אטלס גם בעיתונות ובעריכה. הוא ערך את כתב העת לנוער "במחנה גדנ"ע", ובהמשך שימש סגן עורך המוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". במשך שמונה שנים פרסם במוסף את המדור "ילד גדול", שעסק בספרי ילדים וביוצרים שכתבו אותם.
עיסוקו בספרות ילדים לא הסתכם בכתיבה. בשנת 2003 פרסם את שלושת כרכי "ילדים גדולים", פרויקט רחב שעסק בהתפתחות ספרות הילדים וביוצרים מרכזיים מאנגליה, ארצות הברית ואירופה. הוא גם עסק בתרגום והעביר סדנאות והרצאות בנושא.
ב-2013 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ובפרס סטימצקי על "והילד הזה הוא אני - אוסף ראשון". בשנת 2020 הוענק לו פרס מפעל חיים לספרות ילדים מטעם המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך.
בשנים המאוחרות של יצירתו עסק אטלס גם באלימות בין ילדים ובילדים ובני נוער בסיכון. בשנת 2015 פרסם את "אני רוצה לדבר איתך!", ספר שעסק בילד המתמודד עם אלימות מצד חבר לכיתה והתבסס על חוויה שעבר בנו יובל בילדותו.
בהמשך הרחיב את עיסוקו בילדים בסיכון, לאחר מפגש עם אנשי מקצוע שעבדו בתחום. אטלס סיפר כי ביקש ליצור טקסטים שיסייעו להעלות למודעות את חייהם של ילדים שמציאות חייהם אינה זוכה לביטוי מספק בספרות. בפברואר 2021 יצא ספרו "ילדים של אף אחד", שעסק בנושא.