ההחלטה לשחרר למעצר בית את המחבל שנטל את חייו של עמיחי עטיה הי"ד היא יום שחור למערכת המשפט ולחברה בישראל.
הניסיון לגונן עליו בטענה המופרכת כי "נמלט מחשש לחייו" הוא היפוך מוחלט של היוצרות. המציאות בשטח זועקת: מדובר באדם שנכנס עם רכבו לתוך מתחם תפילת סליחות, הפריע למעמד הקדוש, ונהג בפראות רצחנית בתוך תא שטח צפוף בהמוני אדם, וכל זאת לאחר שכבר עלו תלונות מקדימות על התנהגותו המאיימת באותו הערב.
הדעת אינה סובלת את האפליה הזו. אי אפשר שלא להציב חזית נחרצת מול מערכת אכיפת החוק ולשאול: מה היה קורה בסיטואציה הפוכה? אילו יהודי היה מעז להיכנס למתחם תפילה מוסלמי, לפרוק סחורה, להפריע למהלך התפילה ולנהוג בפראות בין המוני אדם - האם מישהו במערכת המשפט היה מעלה על דעתו לשחרר אותו לביתו בטענות של "היעדר כוונה"? התשובה ברורה לכל, והאיפה ואיפה הזו היא פצע פתוח בלב הציבור.
עמיחי עטיה הי"ד היה נשמה טהורה, נער כלל-ישראלי שכולו מידות נאצלות ושאיפות קודש. הוא לא חיפש עימות; הוא בא להתפלל, לומר סליחות ולקבל עול מלכות שמיים יחד עם המוני בית ישראל. עלייתו בסערה השמיימה מותירה חלל עצום ומציבה תמרור אזהרה נחרץ.
זהו לא מוות פרטי בתאונת דרכים, זהו פיגוע לאומני, עמיחי נהרג על קידוש ה'. מערכת המוסר של בית המשפט קרסה, והיא מזמינה את הפיגוע הבא לא עלינו.
מדינת ישראל מחויבת לעמוד לצד המשפחה המפוארת והכואבת, עליה להכיר במשפחה כנפגעת איבה, להחזיר את ההרתעה ולעשות דין צדק מוחלט. ארץ אל תכסי דמו - דרישת המשפט והצדק לא תשקוט עד שהמחבל ייתן את הדין המלא על מעשיו.