יש פתרון פשוט ויעיל להפליא לנורת אזהרה שנדלקה ברכב: אפשר לקחת חתיכת איזולירבנד שחורה ולהדביק על הנורה. בתוך שנייה הנורה נעלמת. הצלחנו. הבעיה היא שהמנוע עדיין מתחמם. זה בעצם הסיפור של אסא מלך יהודה.
אסא היה מלך יעיל. הוא בנה מצודות, חיזק את הכלכלה והצבא, ודאג להוביל את ממלכת יהודה לשגשוג והצלחה. בתחילת דרכו הוא גם נשען על הקב"ה בצורה משמעותית. כשעמד בפני קרב קשה שהסיכויים בו לא נראו לטובתו, הוא התפלל תפילה נרגשת והתחייב שהוא מאמין בכוחו של ה' לעזור ובוטח בו: "ה' אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ עָזְרֵנוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה ה'" (דה"ב י"ד, י). כתוצאה מכך הוא מנצח ומקבל את ההבטחה שה' יהיה איתו כל עוד הוא דבק בו: "ה' עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ" (דה"ב ט"ו, ב).
כקוראי הספר אנחנו קצת מופתעים לשמוע על התגובה של אסא בהתמודדות הבאה. בעשא מלך ישראל כורת ברית עם מלך ארם וחוסם את דרכי הגישה לירושלים. במקום להישען על ה', אסא מחליט לשלוח למלך ארם שוחד מאוצרות בית ה' כדי שיפר את הברית עם ממלכת ישראל והמצור יישבר. למה אסא לא סמך על הקב"ה? נראה לי שלפני שממהרים לשפוט את אסא צריך לנסות לשנייה אחת להיכנס לראש שלו: אסא צריך לקבל החלטה של מנהיג. הוא לא מהמר רק על החיים שלו, אלא על חייהם של כל בני הממלכה. על הילדים והנשים שאולי כבר לא יהיה להם מה לאכול, ועל הלוחמים שיהרגו. דווקא לאור ההבטחה של הנביא, אולי אפשר לדמיין גם את הכעס של אסא ואת תחושת הבגידה: אחרי שהוא בטח בה' כך, זה מה שמגיע לו? במקום לחכות לקב"ה אסא מחפש פתרונות אחרים.
מה שמדהים הוא שהפתרון של אסא עובד. מלך ארם מקבל את השוחד, מפר את הברית עם ממלכת ישראל, והמצור מוסר. בכל זאת, אסא מקבל נבואת נזיפה. הנביא אומר שבגלל שאסא בחר להישען על הארמים ולא על ה': "נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ" (דה"ב ט"ז, ז). מה הקשר חיל ארם? הרי האויב היה ממלכת ישראל והם בכלל נסוגו. השאלה הפרשנית הזו מפילה את האסימון: התוכנית הא-להית לא הייתה קשורה רק לניצחון על ממלכת ישראל, אלא על ניצחון על ממלכת ארם. והיא לא הייתה קשורה רק להסרת המצור, אלא לניצחון מוחץ שלוכד את צבא האויב. אסא רצה שקט ושלווה, ואולי כעס על התוכנית הא-להית שלא העניקה לו את זה, אבל לקב"ה היו תוכניות אחרות בשבילו: אולי, מי יודע, מהמשבר הזה היה נפתח הפתח לאיחוד מחודש של הממלכה. אסא חשב שהפתרון שלו עובד ומסיר את המצור, אבל הוא לא חשב על זה שהפתרון שלו מפספס את השאלה האמיתית: למה יש עכשיו משבר בכלל.
הרבה פעמים כשיש בעיה, כל מה שאנחנו רוצים הוא שהיא תפסיק להציק. שיהיה שקט. שהטלפון יפסיק לצלצל, שהילד יפסיק לבכות, שהמריבה תיגמר, שהמשבר ירד מסדר היום. אם הצלחנו, אנחנו מרגישים שניצחנו. אסא השיג בדיוק את מה שרצה: בעשא הלך הביתה. אלא שהנביא אומר לו שהמטרה הייתה יכולה להיות גדולה יותר. האם זה עבד? כן. האם זה פתר את הבעיה? גם כן. האם זו הייתה הבעיה שהיה צריך לפתור? ממש לא. משפט מפורסם המיוחס לווינסטון צ'רצ'יל אומר: "אף פעם אל תבזבז משבר טוב". יש לנו משברים בחיים האישיים, וגם בחיים כאומה. כל משבר יכול לבנות אצלנו משהו, ולהיות הזדמנות לצאת ממנו חזקים יותר. ככל שהמשבר גדול יותר, כך יש מסקנות חשובות יותר להפיק ממנו, ויותר מקום לצאת ממנו אנשים שונים ממה שהיינו כשנכנסנו. כבר במקרא המילה משבר היא כינוי למקום בו נשים ישבו ללדת (ישעיהו ל"ז, ג). אם אנחנו מצליחים למצוא את הכוח, מהמשבר אמורים לצאת בתהליך של לידה: עם חיים חדשים. אנחנו רוצים לרוץ חזרה לשגרה, אבל המשבר יכול ללמד אותנו שיש משהו בשגרה שדורש תיקון. אפשר לכסות את הנורה ולהמשיך לנסוע. יהיה שקט. אבל אם היא נדלקה, אולי כדאי גם לפתוח את מכסה המנוע.
הטור מתפרסם במסגרת מיזם 'שניים ליום' שבו לומדים שני פרקי נ"ך ביום ומסיימים את התנ"ך בשנה. לחצו כאן כדי להצטרף לקבוצות הוואטסאפ של המיזם. השבוע לומדים מדברי הימים ב' פרק י' עד פרק כ"ג