מאוד לא רציתי להיות שם שוב. די לי והותר בימים הרבים שהייתי שם לפני שלוש שנים ליד מיטתו של בני היקר, אלישע.
אתמול, כמעט בעל כורחי, עליתי לשם שוב עם רותי אשתי, למחלקת טיפול נמרץ בקומה השמינית של המרכז הרפואי שערי צדק. אותן אחיות מסורות, אותם חדרים. מי ששכב שם עתה, חבוש כולו, מונשם ומורדם, לא היה אלישע, אלא נריה דב בן חני לייטר.
בחור חסון ויפה תואר, עד כמה שניתן לראות מבין התחבושות הרבות ומבעד למסכת החמצן. בחור עם לב מזהב, שמעולם לא אמר 'לא'. הוא נשוי ואב לארבעה ילדים, מחוות יאיר שבבנימין, ונמצא בסכנת חיים למרות הטיפול המסור שהוא מקבל שעה שעה. הוא שירת במילואים כבר חמש מאות ימים, ואמר לאביו, שהוא משלים ימי מילואים גם במקום אחיו הבכור, משה ידידיה הי''ד.
משה ידידיה לייטר, גיבור ישראל, בוגר 'שלדג', עמד בראש הכוח שפרץ לבית חנון, שהייתה כולה יעד מבוצר של טרור מול העיר שדרות, ושם נפל בפיצוץ נורא, שנהרגו ממנו ארבעה מטובי הלוחמים ונפצעו ששה, אחד מהם בני היקר אלישע יצ''ו.
מפקד האוגדה הפורצת, דן גולדפוס אמר שעות קודם למח''ט, שהוא דורש, שמשה לייטר והכוח שהלך עמו יובילו את האוגדה ביעד הנורא - בית חנון.
השניים הם בניו של שגרירנו בארה''ב, יחיאל לייטר, העומד יום יום מול מאות, אלפים ורבבות של שונאי ישראל ובדלנים בארה''ב, העושים כל מה שבידם כדי לנתק בין הממשל בארה''ב לבין מדינת ישראל, ולהותיר אותה בודדה בתהום העוינות העולמית כלפיה.
יחיאל, בעמלו הסיזיפי ובכישרונו הבלתי רגיל מצליח לעמוד כשמשון הגבור במקדש דגון בעזה מול כל אלו, ולהותיר פתוח את צינור החמצן שבינינו לבין נשיא ארה''ב ואנשי הממשל שלו.
נריה הוא בנה של חני, אישה אצילה מאין כמותה הסופגת בגבורה גדולה מאוד את העובר עליה עכשיו.
כמה יכולה משפחה אחת, עם כל עוצמת אמונתה בה' ועם כל עוצמת אמונתה הציונית לתרום לעם ישראל במלחמת הקיום הגורלית והאכזרית שהוא נמצא בה?!
כולנו בימים אלו בתפילה אחת חוצת לבבות, עמדות ומפלגות לרבש''ע, שירחם על כולנו וישיב לנו את נריה על חיוכו ועל אצילותו ועל בריאותו.