עמית סגל מבקש להפוך את הדיון בתקשורת הישראלית סביב האזהרה המצרית שקדמה ל-7 באוקטובר: לדבריו, השאלה אינה רק האם מצרים הזהירה את ישראל, אלא מה בדיוק נאמר באותה אזהרה - ולמי היא נמסרה. לטענתו, כאשר בוחנים את הפרטים שפורסמו, מתקבלת תמונה שונה מהאופן שבו הפרשה מוצגת כעת.
סגל, פרשן חדשות 12, התייחס לפרסום ב"אטלנטיק" על אזהרה שהעביר גורם מצרי בכיר לפני מתקפת 7 באוקטובר. לדבריו, עצם קיומה של האזהרה אינו בגדר חידוש. "קודם כל צריך להגיד שבפרסום של האטלנטיק, על אותה אזהרה מאותו בכיר מצרי, אין כמעט כלום חדש", אמר. לדבריו, הדברים כבר פורסמו חודשים קודם לכן בידי בני אשכנזי ב"ישראל היום".
אלא שמבחינת סגל, דווקא הפרטים שנותרו מחוץ לסיפור הם שמחייבים תשומת לב. "כשצוללים לתוך הטקסט, מזדקרים שם שני דברים מוזרים. אחד, מה שלא כתוב, ואחד, מה שכן כתוב", אמר.
הדבר הראשון הוא זהותו של מקבל האזהרה. סגל הצביע על כך שלדבריו לא ברור מהפרסום לאיזה גורם ישראלי הועבר המסר של הבכיר המצרי. "את מי הוא הזהיר? את ראש הממשלה? את ראש המל"ל? את ראש השב"כ? את הרמטכ"ל? את מי הוא הזהיר? זה לא ברור".
אבל בעיניו, הנקודה המשמעותית יותר נמצאת בתוכן האזהרה עצמה. כאן טוען סגל כי נוצר פער בין האופן שבו האזהרה עשויה להיתפס בדיעבד לבין המסר שיוחס למצרים בזמן אמת.
"הדבר היותר משמעותי, אני חושב, והוא כאן איזה ממש ניסיון לעשות גזלייטינג, הוא מה היה תוכן האזהרה", אמר. לפי תיאורו, המסר שהעביר אותו בכיר מצרי היה כי ללא הקלות כלכליות נוספות לתושבי רצועת עזה וללא הרחבת הפעילות במעבר ארז, עלולה לפרוץ מלחמה.
מכאן מגיעה הטענה המרכזית של סגל: אם זו אכן הייתה האזהרה, ישראל לא התעלמה ממנה - אלא פעלה בכיוון שאליו הצביעה. "למרבה הטרגדיה, מדינת ישראל הלכה לכיוון שהציעו לה המצרים", אמר, והוסיף כי לפי הפרסומים גם גורמים מאיחוד האמירויות העבירו מסרים ברוח דומה. "היא הלכה לעוד הקלות כלכליות".
לדבריו, הכיוון הזה לא היה נחלתם של גורמים זרים בלבד. הוא תיאר אותו כקו שבו תמכו גם גורמי הביטחון וגם הדרג המדיני, ובהם ראש הממשלה. במילים אחרות, לשיטתו, המדיניות שנועדה לסייע בשימור השקט באמצעות צעדים כלכליים לא הייתה תוצאה של התעלמות מאזהרות - אלא במידה מסוימת של היענות להן.
"זאת אומרת, במובן העצוב של המילה, ישראל נעתרה לאזהרות האלה", אמר. סגל יוצא בעיקר נגד קריאה בדיעבד שלפיה האזהרות ממצרים ומאיחוד האמירויות היו למעשה קריאה לישראל להחריף את פעילותה מול חמאס ולהפעיל כוח צבאי משמעותי יותר. לדבריו, זה אינו המסר שעולה מהפרסומים שעליהם מבוסס הסיפור.
"במקום ללכת על מה שעכשיו נראה בתור ניסיון להריץ את זה מחדש, כאילו המצרים והאמירתים אמרו: תיכנסו בעזתים בכל הכוח, תחסלו, תשמידו, תהרסו את הכול - זה ממש לא נאמר בפרסומים", אמר.
מבחינתו, ההבחנה הזאת היא לב הוויכוח. עצם קיומה של אזהרה לפני 7 באוקטובר אינו מלמד לבדו מה ישראל הייתה אמורה לעשות בעקבותיה. כדי להבין את משמעותה, הוא טוען, צריך לדעת מי קיבל אותה ומה הייתה ההמלצה המעשית שנלוותה אליה.
וכאן נמצא גם הפרדוקס שעליו הוא מצביע: על פי התיאור שהציג, האזהרה נועדה לדחוף את ישראל להקלות נוספות מתוך מחשבה שהן יסייעו למנוע הסלמה. ישראל אכן המשיכה בכיוון הזה - ובכל זאת, המלחמה שממנה הזהירו פרצה.
"ככל שהיו אזהרות", סיכם סגל את טענתו, "זה גם לא נאמר בתוכן האזהרות".