הספר שמנצח את הסרט שהכפיש את חיילי צה"ל

לפני כשבועיים ביקש ממני חבר יקר שפועל בזירת הרשתות החברתיות באנגלית חומר כתוב על היהדות לקהל לא יהודי שמתעניין בסיפור שלנו ומבקש להבינו.

מייד שלחתי לו את הגרסה האנגלית של הספר "הסוד הישראלי" של ד"ר אברהם לבני. כמה ימים לאחר מכן הוא העביר שאלת התעניינות על ארגון שעוסק בגיור בחו"ל... אומנם אין הכרח שיש קשר בין שתי הבקשות, אבל מאותו היום קיבלתי כמה וכמה תגובות נלהבות על חשיבות הפצת תוכן הספר ברחבי העולם.

אומנם כתבתי כאן בעבר על הספר הזה ועל התנועה הרוחנית המרתקת שהוא מחולל מתחילת המלחמה בעקבות התעוררות הלימוד בו שהולכת וצוברת תאוצה ברוך ה', אך הפעם יש עוד הזדמנות חגיגית לעסוק בו ובחשיבותו. בד' בתשרי, לפני כשבוע, חלה אזכרתו ה־40 של מחבר הספר ד"ר לבני. גר הצדק הצרפתי שהגיע בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה, למסקנה שהתרבות המערבית הגיעה לפשיטת רגל ולמבוי סתום והחליט לחפש את משמעות הקיום בעבורו.

המסע שלו עבר דרך העולם המדעי אל הפילוסופיה ולתיאולוגיה ובתחנת הסיום הגיע ליהדות וגילה שם את הבשורה לא רק לעצמו אלא לאנושות כולה. את המסע שלו תיעד וסיכם מבחינה רעיונית בספר שפרסם כשנה לפני פטירתו בגיל 61, ספר שבתרגומו העברי נקרא "שיבת ציון נס לעמים", אך תרגומו המדויק מצרפתית הוא "שיבת ישראל תקוות העולם".

הספר הזה, שאני לא מפסיק להתפעל מהרלוונטיות שלו לתקופתנו, קיבל השנה משמעות מצמררת מבחינתי כשגיליתי לתדהמתי שתאריך פטירתו הלועזי של ד"ר לבני הוא התאריך שייזכר לדורות כיום שבו נכפתה עלינו קבלת הזהות שלנו מחדש, 7.10! זהו צידו האפל של התאריך. אך הצד המאיר הוא הצד העברי, שהמחבר, שהלך לעולמו בעשרת ימי תשובה, הותיר לנו חיבור שהציר הרעיוני שלו הוא התשובה ושמשמש בעצמו תשובה עמוקה לשאלות הקיום והזהות שמטרידות את העם היהודי בדורנו. יום שמחת תורה תשפ"ד היה יום נורא, מר ונמהר, אך גם היום שבו קיבלנו את הזהות שלנו מחדש.

התשובה לעלילת הדם

תאריך האזכרה של ד"ר לבני הוא גם תאריך אזכרתו של הרב יהודה אלקלעי זצ"ל, ממבשרי הציונות, שד"ר לבני הדהד את דבריו פעמים מספר בספרו: "המשמעות הראשונית של השם 'תשובה' היא במישור הגיאוגרפי, כך מעיר הרב יהודה אלקלעי: תדע לך שהרי תיבת תשובה הוראתו הראשונה היא שישוב אדם אל המקום אשר יצא משם, כמו: "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו", ורז"ל על דרך השְאָלה הניחו את השם הזה לשב מחטאו... והתשובה הכללית היא לפי הוראתו הראשונה שנשוב אל הארץ אשר יצאנו משם, כי היא בית חיינו" (כתבי הרב יהודה אלקלעי, חלק ב, עמ' 326; הסוד הישראלי, עמ' 214).

ביום שבו חלה האזכרה ה־40 של ד"ר לבני עסקו כל ערוצי התקשורת ללא הרף בעלילת הדם האוטו־אנטישמית נז"א (="נזק אגבי", שיצרה נזק ישיר מזעזע...). הרגשתי שהיה משהו סמלי בכך ש"זה לעומת זה עשה אלוהים"; יש יהודים שבגלל הניתוק שלהם משורשיהם, בוחרים להכפיש את מדינת ישראל ואת חיילי צה"ל ברחבי העולם כדי לקבל "חיבוק" משונאי ישראל, בעוד יש בקרב אומות העולם כאלה שמבינים שאין מוסרית יותר מישראל, אין צודקת יותר ואין לעולם כולו תקווה ללא המצפן שישראל משמשת לעולם, גם אם המחיר הוא הפניית גב לכל ה"מוסריות" המערבית המזויפת. זה לעומת זה. לשמחתי הרבה התגובות בקרב רוב ככל העם היהודי היו הוקעת צמד האוטו־אנטישמים העלוב הזה, מעל כל במה ובדרכים יצירתיות מאוד, כיד הכישרון הישראלי המשובח. רוב העם בריא ויודע לזהות ריקבון ושחיתות כשהם ניצבים בפניו.

ערב חג הסוכות, הוסיף ראש הממשלה נתניהו להציב בנאומו החשוב בעצרת הכללית של האו"ם תמרור קריאה מוסרי לעולם כולו על גורלם של מכפישי ישראל: "אז לכל אלה שמפיצים את השקרים האלה על המדינה שלי ועל חיילינו האמיצים, בין אם הם יושבים באולם הזה או במשרדו של ראש העיר האנטישמי של ניו יורק, אני אומר: התביישו לכם. התביישו לכם על עיוות העובדות. התביישו לכם על ההיפוך בין קורבן לתוקף. התביישו לכם על היריקה בפניה של האמת..."

חתימת נאומו היוותה גם קריאה ברורה נגד כל מבקשי נפשנו, המבקשים לנשל אותנו שוב ושוב מנחלתנו הנצחית:

"גבירותי ורבותי, במשך הדורות, הרודנים שניסו להשמיד אותנו כשלו פעם אחר פעם. ובעזרת השם, הם ימשיכו להיכשל. אם נאזור אומץ ונחשל את הנחישות שלנו - אנחנו נמשיך לנצח. כפי שכתוב בתנ"ך, נצח ישראל לא ישקר. והסיבה לכך פשוטה - אין לנו ברירה אחרת".

כפי שכתב הרב אלקלעי, התשובה היא בראש ובראשונה אל ארץ ישראל. ומי שמתנתקים מארצם ומעמם סופם שיתנתקו גם מזהותם וילכו לרעות בשדות זרים. ועל שכמותם נתקנה ברכת "למינים ולמלשינים אל תהי תקווה".

מינים משני סוגים

המינים היו כידוע ראשוני הדת הנוצרית שפרשו מן היהדות וביקשו ליצור אלטרנטיבה קוסמופוליטית שמבטלת את ייחודו של העם היהודי. ד"ר לבני נוגע בהיבט מעניין בהבדל בין היהדות לנצרות, הבדל שקשור לחג הסוכות:

"מענין הדבר שגם הנצרות מצאה לה הקבלות לחג הפסח ולחג השבועות, אך לא הקימה ציון מקביל לחג האוניברסלי ביותר של עם ישראל, הוא חג הסוכות. חקיינותה המיתולוגית, המתיימרת לתפוס את מקומו של עם ישראל, החסירה ממנה את המפתח להיסטוריה האוניברסלית. הקוסמופוליטיות המזויפת שלה עומדת בשולי הזרימה המרכזית של תולדות האדם. אין ביכולתה להגיע עד לחג הסוכות, עד המפגש הגדול של העמים. פסח ושבועות הנוצריים יישארו עקרים, הם יתבטלו עוד לפני המפגש האוניברסלי הגדול באחרית הימים".

"העובדה שעם ישראל הופיע בהיסטוריה מתוך הבדידות של עם שרק הוא יכול לחוג את הפסח ולצאת ממצרים, שרק הוא יכול לקבל את התורה בסיני - עובדה זו היא ודווקא היא ההוכחה האמיתית ביותר לעמקות האמת שלו; ומשום שאין היא מובנת עדיין על ידי יתר העמים, עליו להיות לה לעד יחיד, עד אשר שאר העמים יהיו מוכנים לבוא לפגישה. כל האמיתות הגדולות החלו מתוך מצב של בדידות מצד מי שגילה אותן, בעוד שהשקרים הגדולים החלו מתוך התלהבות של ההמונים. האחרית מגלה תמיד את האוניברסליות של האמת שנתגלתה על ידי קבוצה קטנה. האמת הזאת תגאל את העולם, זו היא משמעותו של חג הסוכות" (הסוד הישראלי, עמ' 325).

את העובדה המעניינת שהנצרות לא יצרה מקבילה לחג הסוכות אפשר להסביר גם סביב הקשר בין חג הסוכות לארץ ישראל. הנצרות הייתה קוסמופוליטית במהותה ולכן התנתקה מהשורש - מארץ ישראל. ואילו החג הכי ארץ ישראלי הוא חג הסוכות. ולכן השקר הנוצרי לא הצליח בשום אופן להתחבר לחג השורשי הזה, שמחובר לאקלים הארץ ישראלי, לצומח הארץ־ישראלי, ולכל מה שמחבר אותנו לארץ החיים המופלאה והאהובה הזאת.

יש מינים שלהם לא תהיה תקווה. אך בארץ ישראל, בחג הסוכות, אנו נוטלים יחד מינים אחרים, שמבטאים את הסוד הישראלי שמאחד אותנו פה בארץ ישראל.

מינים שממלאים אותנו בשמחה ובתקווה של גאולה.