על האופציות שפתוחות בפני ישראל מול החרמת תוצרת יהודה ושומרון והגולן בידי מדינות כדוגמת הולנד, שוחחנו עם נשיא המרכז הירושלמי לחוץ וביטחון, ד"ר דן דייקר.
"יש לנו כלים להתמודד עם התופעה הזו, שהיא המשך עלילות הדם שאותן מקדמת הרש"פ. יש לרש"פ הרבה עמותות במערב אירופה ובארה"ב, והעמותות הללו מקדמות שקרים, ואנחנו חייבים לצפות שדברים כאלה יקרו", אומר ד"ר דייקר ומציין כי גם בהסכמי אוסלו מוגדרת התוצרת הישראלית משטחי C כתוצרת ישראלית מקובלת ולגיטימית, אך המדינות הבוחרות להחרים תוצרת זו מעוותות את הפן המשפטי של הסכמי אוסלו.
באשר לדרכי ההתמודדות שבידיה של ישראל קובע דייקר כי "קיים כלי מאוד פשוט שדרכו אפשר להפעיל לחץ על הקהילייה הבינלאומית דרך הרש"פ. 96 אחוזים מהייצוא של הרש"פ מגיעים לישראל. אם אנחנו מטילים חרם על הייצור הפלסטיני, כלומר ריהוט, שיש, פירות, ירקות ועוד, זה ימוטט להם את הכלכלה וזה יהיה מנוף לחץ כלפי מדינות המערב".
לשאלתנו אם מדינות כזו לא תוביל את תוקפיה של ישראל לטעון כלפיה שהיא גם מרעיבה את האוכלוסיה הפלסטינית, מה שיעצים את העלילות נגד ישראל, משיב ד"ר דייקר וקובע כי הדברים תלויים במי שמעביר את המסרים לעולם, ובשל כך דרוש שינוי במה שמוגדר הזירה השמינית, זירת המאבק על האמת.
לטעמו, הסברה בהובלתם של דרוזים וערבים ישראלים שחשים פטריוטיות והזדהות עם מדינת ישראל, תהיה הסברה אפקטיבית לאין ערוך והיא זו שתאפשר אמירות אגרסיביות ותקיפות החושפות את שקרי הרש"פ, הלוחמה הפסיכולוגית שהיא מפעילה וכיוצא באלה, ובין השאר גם את מה שמעוללת הרש"פ לעמה ולישראל, לבד מתשלום משכורות למחבלים ולבני משפחותיהם.
להערכתו של ד"ר דייקר מדיניות שכזו תגרור אחריה פעילות של אקטיביסטים פלסטינים שכבר כעת נמצאים בבירות המערב, שיפעלו כדי לדרוש ממדינות אירופה לחדול מהחרמת התוצרת הישראלית, על מנת שלא יבולע לכלכלה הפלסטינית.
דייקר מציין כי אכן ישנן מדינות שהאנטישמיות טבועה בהן ו"אין להן תקומה ותיקון". בהן אין טעם לקוות לשינוי, אך ישנן מדינות שלצד עליית השמאל הרדיקלי בהן, ניתן לפגוש בהן התחזקות של מגמות ימניות עד כדי חילופי שלטון. במדינות שכאלה ניתן לפעול ולהגיע להישגים של ממש. ברוח זו נכון לפעול גם בארה"ב, שם ישראל מאבדת פופולאריות באופן משמעותי במפלגה הדמוקרטית. "אסור לנו להצטדק ולהסביר את עצמנו מפוזיציה הגנתית. "אנחנו עוברים מהסברה לחשיפה, מהגנה להתקפה בכל הזירות".
על מנת שמהלכים כאלה יצלחו, אומר דייקר, על ממשלת ישראל להקים את משרד ההשפעה והתודעה, להפנים את חשיבותו כסוגיה ביטחונית לכל דבר, ומתוך גישה כזו גם יושקעו בו משאבים ותקציבים שאיתם ניתן יהיה להשיב מאבק בזירה ההסברתית והדיפלומטית.